הארמון הגדול של קונסטנטינופול
 |
הארמון הגדול של קונסטנטינופול (ביוונית: Μέγα Παλάτιον; בלטינית: Palatium Magnum; בטורקית: Büyük Saray) הידוע גם כ"ארמון הקדוש" (ביוונית: Ἱερὸν Παλάτιον; בלטינית: Sacrum Palatium) היה קומפלקס מבנים שמוקם בחלק הדרום מזרחי של חצי האי הידוע כיום כאיסטנבול העתיקה (לשעבר קונסטנטינופול). הארמון שימש כמשכנם של קיסרי האימפריה עד לשנת 1081 וכמרכז המנהלי של האימפריה הביזנטית במשך קרוב ל-700 שנים. רק שרידים מעטים ומקטעים מיסודות הארמון שרדו עד לימינו.
היסטוריה
כאשר קונסטנטין ייסד מחדש את העיר קונסטנטינופול כרומא החדשה, בשנת 330 לספירה, הקים ארמון בין ההיפודרום לאגיה סופיה על מנת שישמש כמשכן לעצמו וליורשיו. בהמשך נערכו בו שינויים ושיפוצים רבים על ידי יורשיו של קונסטנטין, קיסרי האימפריה הרומית שהייתה לאימפריה הרומית המזרחית. במהלך מהומות ניקה נגרם לו הרס רב, והקיסר יוסטיניאנוס הראשון שיפץ אותו בהרחבה. בניה נוספת התרחשה תחת שלטונם של יוסטיניאנוס השני ובאסיליוס הראשון. החל מהמאה ה-11 העדיפו קיסרי ביזנט להתגורר בארמון בלכרנאה. עם זאת, הארמון המשיך לשמש כמרכז המנהלי והטקסי של האימפריה. במהלך מסע הצלב הרביעי נבזז הארמון על ידי חייליו של בוניפאציו הראשון. עם זאת קיסרי האיפריה הלטינית הוסיפו להשתמש בו, אך לא היה להם את המשאבים הדרושים לתחזוקתו. בולדווין השני, אחרון קיסרי האימפריה הלטינית, אפילו נאלץ להסיר חלק מגגות המתכת של הארמון ולמכרם. כאשר קונסטנטינופול חזרה לשליטת האימפריה הביזנטית, בשנת 1261, הארמון היה במצב תחזוקה ירוד. קיסרי האימפריה נטשו אותו לטובת ארמון הבלכרנאה, שהיה בטוח יותר ונוח יותר להגנה. הארמון הוזנח עד כדי כך, עד כי נאמר כי לאחר כיבוש העיר על ידי מהמט השני שוטט הסולטן באולמות השוממים וציטט את מילותיו של המשורר הפרסי פירדוסי:
עכביש טווה את קוריו בארמונו של כורש
כוס חרבות נושף על מגדל אפרסיאב
מרבית הארמון פורק בתחילת השלטון העותמאני. כחלק מגל הבניה שפקד את העיר. באזור נבנו בתי מגורים ומספר מסגדים קטנים, לפני שהסולטאן אחמד הראשון הרס את שארית ארמון דפנה כדי להקים באזור את המסגד הכחול ואת המבנים הנלוים אליו.
תיאור
הארמון ממוקם בקצה הדרום המזרחי של חצי האי, על צלע גבעה היורדת מההיפודרום אל הים. על פי החוקרים, נראה שהוא הורכב, בדומה לארמון טופקאפי שהחליף אותו, מסדרה של ביתנים. בסך הכל, כיסה שטח כולל של כ-20,000 מטרים רבועים, בשישה מפלסים נפרדים, כולל קסרקטינים, גנים, מבני שלטון, מגורים מלכותיים, כנסיות וקפלות.
שער הארד
הכניסה הראשית לארמון, מרחבת האוגוסטיון, הייתה דרך שער הארד (הח'לקה), השער המפואר קיבל את שמו מכיסוי דלתותיו במתכת. ועד לתקופת האיקונוקלאזם עוטר בתממונתו המוזהבת של ישוע.
ארמון דפנה
ארמון דפנה, ששנקרא כך על שם פסל הנמפה דפנה, אשר הובא מרומא והוצב בחצרו, שימש למגורים ולתפקידים מנהליים וטקסיים. הארמון היה צמוד להיפודרום, וקושר אליו בגרם מדרגות, דבר שאפשר לקיסר לצפות במרוצים ולהראות עצמו לנתיניו, כאשר הוא נמצא בתא צפיה מיוחד- הקאטיסמה. ארמון דפנה כלל גם את קפלת סטפן הקדוש.
מבני שלטון
מבני שלטון נוספים כללו גם את טרקלין קבלת 19 האיקוביטה, את מושב הסנאט- המאיורנה, ואת הכריסטוקלינו- אולם קבלת הפנים הטקסי.
ארמון הבוקולאון
ארמון הבוקולאון קיבל את שמו, כפי הנראה, בתקופת יוסטיניאנוס הראשון, כאשר הוקם בו נמל קטן, אשר עוטר בפסלי שור ואריה. ארמון זה שימש למגורי הקיסר עד המעבר לארמון בלכרינאה. בקאפלת הארמון, קאפלת הבתולה הקדושה של המגדלור, נמצא אחד מאוספי השרידים החשובים של העולם הנוצרי.
חפירות
חפירות החלו על ידי ארכאולוגים צרפתים בשנים 1921–1923, משלחת נוספת פעלה בארמון בשנים 1935–1938, ב-1952–1954, חשפו חפירות במקור סדרת פסיפסים מרהיבים, אשר מוצגים כיום במוזיאון הפסיפס של הארמון הגדול. החפירות נמשכות עד ימינו אלו, אך רק רבע משטח הארמון נחפר. מרבית שטחי הארמון אינם ניתנים לחפירה, מכיוון שהם נמצאים תחת בניינים קיימים ובמיוחד תחת הארמון הכחול.
קישורים חיצוניים
- Jonathan Bardill, The Great Palace of the Byzantine Emperors and the Walker Trust Excavations, In: Journal of Roman Archaeology, 12 (1999), pp. 216–230.
- Featherstone, Jeffrey (2008). "9.1 Emperor and court". In Shepard, Jonathan (ed.). The Cambridge History of the Byzantine Empire c. 500–1492. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 505–517. ISBN 978-0-521-83231-1.
- Freely, John; Cakmak, Ahmet S. (2004). The Byzantine Monuments of Istanbul. Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-77257-0.
- Harris, Jonathan (2007). Constantinople: Capital of Byzantium. Hambledon Continuum, pp. 59-83. ISBN 978-1-84725-179-4.
- Kazhdan, Alexander, ed. (1991). Oxford Dictionary of Byzantium. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-504652-6.
- Maguire, Henry (2004). Byzantine court culture from 829 to 1204. Dumbarton Oaks. ISBN 978-0-88402-308-1.
- Cyril Mango: The Brazen house: a study of the vestibule of the Imperial Palace of Constantinople (Kopenhagen 1959).
- Cyril Mango: The Palace of Marina, the Poet Palladas and the Bath of Leo VI. In: E. Kypraiou (Hrsg.), Eufrosynon: Afieroma ston Manoli Hatzidaki (Athens 1991), pp. 321–330
- Cyril Mango: Ancient Spolia in the Great Palace of Constantinople. In: Byzantine East, Latin West: Art-Historical Studies in Honor of Kurt Weitzmann (Princeton 1995), pp. 645–649.
- Paspates, A. G. (2004) [1893]. The Great Palace of Constantinople. Kessinger Publishing. ISBN 0-7661-9617-8.
- Tozer, H. F. (30 בספטמבר 1893). "Review of The Great Palace of Constantinople by the late Dr. A. G. Paspates, translated from the Greek by William Metcalfe". The Academy. 44 (1117): 277–278.
{{cite journal}}: (עזרה)
- Tozer, H. F. (30 בספטמבר 1893). "Review of The Great Palace of Constantinople by the late Dr. A. G. Paspates, translated from the Greek by William Metcalfe". The Academy. 44 (1117): 277–278.
- Westbrook, Nigel (2007-12-21). "Great Palace in Constantinople". Encyclopedia of the Hellenic World, Constantinople. אורכב מ-המקור ב-2015-05-10. נבדק ב-2009-09-26.
31064888הארמון הגדול של קונסטנטינופול