האסון האווירי במינכן
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
| תאריך | 6 בפברואר 1958 |
|---|---|
| מיקום | מינכן, גרמניה המערבית |
| גורם | תקלה במנוע, הצטברות שלג על מסלול ההמראה |
| הרוגים | 23 |
| פצועים | 19 |
| ניצולים | 21 |
| המעורבים באסון | |
| כלי טיס | |
| כלי טיס | Airspeed AS-57 Ambassador |
| מספר זנב | G-ALZU |
| מוצא | נמל התעופה בלגרד, יוגוסלביה |
| יעד | נמל התעופה מנצ'סטר, הממלכה המאוחדת |
| חניות ביניים | נמל התעופה מינכן רים, מינכן |
| מפעיל | חברת British European Airways) BEA) הבריטית. |
| נוסעים | 38 |
| אנשי צוות | 6 |
האסון האווירי במינכן התרחש ב-6 בפברואר 1958, כאשר מטוס בריטי של חברת BEA בטיסה 609 התרסק בניסיונו השלישי להמריא מנמל התעופה מינכן-רים שבמינכן, גרמניה המערבית.
במטוס, מסוג איירספיד אמבסדור, היו 44 נוסעים מתוכם כמה שחקני קבוצת כדורגל מפורסמת ביחד עם מספר חברים ועיתונאים. 21 נוסעים נהרגו כתוצאה ישירה מההתרסקות ושניים מתו לאחר מכן. בהרוגים היו 8 שחקנים ו-3 מאנשי הצוות המקצועי של הקבוצה.
הם חזרו מבלגראד שביוגוסלביה, אך מטוסם נאלץ לנחות במינכן על מנת לתדלק מחדש במה שהיה אמור להיות טיסה ישירה מבלגרד למנצ'סטר. הטייסים ג'יימס ת'יין וקנת' ריימנט ניסו להמריא פעמיים לאחר התדלוק, אך נאלצו להפסיק בעקבות בעיות במנוע. הקברניט ת'יין חשש מפיגור בלוח הזמנים, דחה את האפשרות להישאר ללינת לילה והחליט לנסות להמריא בפעם השלישית.
בזמן ניסיון ההמראה השלישי כבר ירד שלג, שגרם להצטברות של שכבת סלאש בקצה מסלול ההמראה. כאשר המטוס פגע בסלאש הוא איבד מהירות, מה שהפך את ההמראה לבלתי אפשרית. המטוס קירטע אל מחוץ למסלול דרך גדר, ולאחר מכן אחת מכנפיו פגעה בבניין סמוך ונתלשה.
ההתרסקות
קפטן ג'יימס ת'יין, הטייס של מטוס ה"אמבסדור" מסוג "Elizabethan" הוביל את הטיסה אל בלגרד, אך נתן לסגנו, קפטן קנט ריימנט את הפיקוד על הטיסה חזרה. בשעה 14:19 לפי שעון גריניץ', מגדל הפיקוח קיבל את ההודעה כי המטוס מוכן להמריא, ונתן לו אישור המראה שיפוג בשעה 14:31. קפטן ריימנט ביטל את ההמראה לאחר שקפטן ת'יין הבחין כי מד הלחץ בדחיסה התחיל לרעוד כשהמטוס הגיע למלוא הכוח וכי המנוע עשה רעשים מוזרים תוך כדי האצה. ניסיון שני נעשה לאחר 3 דקות, אך 40 שניות בתוך ההליך, גם הוא בוטל לפני שהמטוס המריא. הסיבה שניתנה לניסיונות הכושלים היא שהמנוע נתן יותר מיכולתו, ולכן גם האיץ יותר מדי, תופעה מוכרת בדגמי ה- "Elizabethan". לאחר הכישלון השני, כל הנוסעים נתבקשו לרדת מהמטוס, והם חזרו אל טרקלין שדה התעופה. בינתיים התחיל לרדת שלג כבד, והיה נראה לא סביר כי המטוס יבצע את המסע חזרה באותו יום. אחד הנוסעים ניצל את ההזדמנות כדי לשלוח מברק לבעלת הבית שלו במנצ'סטר. הוא רשם: "כל הטיסות בוטלו, טס מחר. דאנקן."
קפטן ת'יין הודיע למהנדס, ביל בלאק, על הבעיה. בלאק הציע כי בגלל שהפתרון המיידי של פתיחת מצערת המנוע לאט יותר לא עבד, האפשרות היחידה שנותרה תהיה להשאיר את המטוס במינכן ללילה לכוונון מחדש של המנוע. ת'יין היה מעוניין להיצמד ללוח הזמנים והאמין שפתיחת המצערת באופן איטי עוד יותר תספיק. משמעות הדבר כי המטוס לא היה יכול להגיע למהירות הנדרשת להמראה עד שלב רחוק יותר במורד המסלול, אך היות שהמסלול היה באורך של כמעט 2 ק"מ (1.2 מייל), האמין ת'יין כי זו לא תהווה בעיה. לכן, למרות השלג, הנוסעים נקראו חזרה למטוס רק 15 דקות לאחר שעזבו אותו.
כמה מהנוסעים לא הרגישו בטוחים, במיוחד ליאם ווילן שנשמע אומר "אולי זה המוות, אבל אני מוכן" דקות לפני ההמראה. אחרים עברו לאחורי המטוס כיוון שחשבו ששם בטוח יותר. כשכולם היו על המטוס, ת'יין וריימנט ניסו להמריא בפעם השלישית בשעה 14:56. בשעה 14:59 הם הגיעו לנקודת ההמתנה, שם קיבלו אישור להמריא. על המסלול התבצעו הבדיקות האחרונות בתא הטייס, ונוצר איתם קשר ממגדל הפיקוח, שאמר להם כי בשעה 15:04 יפוג אישור ההמראה שלהם. לאחר התלבטות, החליטו הטייסים כי הם יבצעו המראה והם ישגיחו על המדדים על מנת לזהות בעיה במנועים בזמן. בשעה 15:03 הם הודיעו למגדל הפיקוח על החלטתם.
קפטן ריימנט הזיז לאט את המצערת כפי שסוכם, ושחרר את הבלמים. המטוס החל להאיץ, וקצין הקשר ביל רודג'רס הודיע למגדל הפיקוח כי הם מתחילים בהמראה. המטוס החל לצבור מהירות, תוך כדי העפת שכבות סלאש, קפטן ת'יין קרא את המהירויות בהפרשים של 10 קשר, וכשהגיע ל-85 קשר הוא שם לב כי המנוע שוב החל לרעוד. הוא משך את המצערת במעט אחורה, ואחר כך הזיז אותה שוב קדימה. כשהגיע למהירות של 117 קשר, הוא הודיע בקשר "V1", שמשמעותו כי כעת יהיה זה מסוכן לבטל את ההמראה. קפטן ריימנט חיכה לקריאת "V2" שמשמעותה כי המטוס הגיע למהירות המינימלית שנדרשת על מנת לבצע המראה. כשהסתכל על מדד המהירות בציפייה כי המחט תתקדם לעבר המהירות (119 קשר), המחט החלה לרצד בסביבות ה-117 ופתאום נפלה ל-112 קשר ומיד אחר כך ל-105 קשר. ריימונט צעק "ישו, אנחנו לא נצליח!", כשת'יין הרים את ראשו על מנת לראות מה נמצא לפניהם.
המטוס החליק מקצה המסלול, יצא מכלל שליטה, התנגש בגדר המקיפה את שדה התעופה, ואז חצה את הכביש לפני שכנף שמאל נתלשה מן המטוס לאחר שנכנסה בבית של שש נפשות, כאשר ארבע מהן היו בבית והצליחו להיחלץ ממנו. גם חלק מזנב המטוס נתלש, ואחר כך צד שמאל של תא הטייס התנגש בעץ. צד ימין של המטוס התנגש בבקתה, שם הייתה משאית עם צמיגים ודלק שהתפוצצה. 20 נוסעים מתו במקום, ועוד 3 מאוחר יותר.
כאשר קפטן ת'יין ראה כי הלהבות סוגרות על תא הטייס, הוא חשש כי הדלק הבוער יגרום למטוס להתפוצץ והורה לצוות להתפנות. הדיילות יצאו קודם דרך חלון חירום במטבח שהתנפץ ואחריהם יצא קצין הקשר ביל רודג'רס. הם צעקו לריימנט לצאת החוצה, אך הוא נתקע בין מושבו לגוף המטוס שהתקפל. ריימנט אמר לת'יין לצאת בלעדיו. ת'יין הלך לעבר היציאה, ראה את הלהבות מתקרבות אל עבר מיכל הדלק של המטוס שהכיל 2,300 ליטר של דלק. לפני שהוא יצא, ת'יין אמר לריימנט שהוא יחזור אליו לאחר שייטפל בדליקה. הוא הורה לצוות להתקרב אל המטוס על מנת להשיב שני מטפי כיבוי, ולאחר מכן להתרחק מן המטוס ככל האפשר.
בו בזמן, נוסע בשם הארי גריג שב להכרתו בתוך תא הנוסעים, במחשבה שהוא מת. הוא חש דם זורם על פניו והוא "לא העז להרים את ידיו למעלה, מכיוון שחשב שהקצה של ראשו הוסר". בדיוק מעליו הוא ראה פתח המאיר אל תא הנוסעים, הוא ניגש אליו והצליח לפתוח פתח רחב מספיק על מנת להיחלץ.
קישורים חיצוניים
- תיק התאונה והיסטוריית המטוס של האסון האווירי במינכן, באתר Aviation Safety Network (באנגלית)
