דרייס ריפאגן
 |
ברנארדוס אנדריס "דרייס" ריפאגן (בגרמנית: Bernardus Andries "Dries" Riphagen; 7 בספטמבר 1909, אמסטרדם - 13 במאי 1973, מונטרה) היה פושע מלחמה הולנדי ששלח יהודים רבים למחנות ריכוז נאציים על ידי השגת אמונם והבטחה כי רכושם יהיו בטוח עד תום המלחמה, כשלאחר מכן בגד בהם ומסר אותם לידי הנאצים. הוא עבד באס.דה. ופעל בשיתוף האס.אס אחרי סיום מלחמת העולם השנייה הוא ביים את מותו והסתתר. ריפאגן הסתיר את הרכוש היהודי הגנוב בכסף בבנק ונמלט לארגנטינה, כשהוא משאיר את אשתו וילדו בהולנד. מאוחר יותר הוא חזר לאירופה כדי לקחת את ההון שצבר. על ריפאגן הוצא צו מעצר בשנת 1988, אך הוא מת קודם לכן ב-1973 במרפאה פרטית בשווייץ.
ביוגרפיה
דרייס ריפגאן נולד כילד השמיני למשפחה שהתגוררה באמסטרדם. אביו עבד בחיל הים, ואמו מתה כשהיה בן שש, לאחר מותה התחתן אביו בשנית אבל לא טיפל בילדיו בשל התמכרותו לאלכוהול. בגיל 14 נשלח אנדריס למרכז האימונים הידוע לשמצה של חיל הים "פולוקס", ומשנת 1923 - 1924 יצא לים כימאי. לאחר מכן, הוא שהה בארצות הברית במשך שנתיים ועבד בחברה Standard Oil. במהלך תקופה זו הוא בא במגע עם הסביבה הפלילית המקומית ולמד את שיטותיה. הכינוי אל קפונה שדבק בו קשור לשהותו בארצות הברית.
לאחר שובו מארצות הברית, הצטרף ריפאגן למפלגת הפועלים ההולנדית הסוציאליסטית (NSNAP), מפלגה אנטישמית קיצונית, שמטרתה הייתה כי הולנד תהפוך למחוז הרייך הגרמני. הוא הפך לאחת הדמויות הבולטות בעולם התחתון של אמסטרדם ופיתח טעם לתכשיטים, אבנים יקרות והימורים, וגם עסק במכוניות משומשות - לפעמים גנובות.
בתקופת הכיבוש הגרמני
במהלך מלחמת העולם השנייה, ריפאגן המשיך לא רק בפעילותו הפלילית, אלא הרחיב אותה בשיתוף פעולה עם הכובשים הגרמנים כמשתף פעולה של שירות הביטחון הגרמני, ה-אס.דה, ומאוחר יותר כחבר במשרד המרכזי להגירה יהודית באמסטרדם. תפקידו, יחד עם "עמיתיו" מן העולם התחתון של אמסטרדם, היה לחשוף את השוק השחור ולאתר את הרכוש היהודי. בתמורה קיבלו המעורבים חמישה עד עשרה אחוזים מן הסחורה שהוחרמה, אך הם השאירו אצלם חפצי ערך רבים.
דרייס ריפאגן השתתף בציד היהודים ("יודנגד"), יחד עם בני משפחת אוליג'. החל מ-1943 הוא היה חלק מ"טור הנייקה", קבוצת בלשים שחיפשה יהודים שירדו למחתרת. קבוצה זו, שהיוותה כחמישים איש, נוסדה בשנת 1942 על ידי וים הנייקה, וכללה בעיקר פושעים מקצועיים, הסגירה במהלך חודש מרץ 1943 3190 יהודים לשלטונות הגרמניים, רובם גורשו למחנות הריכוז במזרח אירופה. התמורה עבור כל יהודי שהוסגר, נעה בין 7.50 ל 40 פלורינים. חברי הקבוצה אילצו יהודים באמצעות איומים בגירוש, להסגיר יהודים אחרים שהסתתרו. בסוף 1943 קיבץ לעצמו ריפאגן הון, שהפקיד בחשבונות שונים בבלגיה ובשווייץ. לבסוף פורקה הקבוצה על רקע השחיתות. בשנה האחרונה של המלחמה הועסק ריפאגן על ידי מחלקת הופמן של האס.דה. בעיר אסן. בהיחידה התמחתה באיתור מטוסים, נשק וסוכנים של בעלות הברית שנורו למוות.
בשנת 1944 ריפאגן לקח חלק בחשיפה חלקית של מרכז תעודות הזהות של ארגון ההתנגדות המחתרתית (Persoonbewijzencentrale), שבמהלכו נורתה אשת המחתרת היהודייה ממוצא גרמני גרהרד בדריאן.
אחרי המלחמה
לאחר המלחמה, היה מבוקש ריפאגן על ידי המשטרה ההולנדית בגין בגידה והסגרת יהודים. התובע הכללי ראה בו אחראי למותם של לפחות 200 איש. ריפאגן יצר קשר עם איש מחתרת לשעבר ועם מפקד המשטרה באנסחדה, וילם אוברט סנדרס, שסגר איתו עסקה. בתמורה לכך שריפאגן לא נמסר לרשויות הרשמיות, אלא הועמד למעצר בית כאסיר "פרטי", הוא מסר מידע על משתפי פעולה עם הכיבוש הגרמני.
בפברואר 1946 הוא הצליח להימלט. על פי השמועות, ידידיו מהעולם התחתון סייעו לו לחצות את הגבול בתוך ארון קבורה, אך על פי ממצאים חדשים יותר, הבריחה אורגנה על ידי שני אנשי סגל של השירות החשאי ההולנדי בלשכה הלאומית של ויילגהיד, פריץ ופיט קרקהובן. מבלגיה הוא עשה את דרכו לספרד באופניים, מסע שנמשך שלושה חודשים כך לפי עדות בנו רוב.
בחודש מאי 1946, ריפאגן נכלא בעיר וסקה בספרד, משום שהיה חסר תעודות זיהוי. בהתערבותו של כומר ישועי הוא שוחרר בערבות, כדי להשיג את המסמכים הדרושים. הוא השיג דרכון ננסן, וחבר העביר לו בגדים ונעליים בהם הוסתרו יהלומים שהפקיד בעבר. זמן קצר לפני שעמד להיות מוסגר להולנד הוא נמלט לארגנטינה ב-21 במרץ 1948. שגריר הולנד בבואנוס איירס, פלוריס קארצ'יליוס, אן ברון ואן פאלאנדט, הגישו בקשה להסגרתו, אשר התבססה רק על עבירות פחותות כגון גניבות רכב ושוד, ושלדברי השופטת הארגנטינאית כבר היו עם התיישנות, אך עדיין היו מספיקות להסגרה.
העובדה שריפאגן לא הוסגר להולנד הייתה ככל הנראה בשל יכולתו ליצור קשרים. הוא היה חבר של שופט בבית המשפט העליון של ארגנטינה, רודולפו וולנזואלה, אשר שימש גם מזכיר לנשיא חואן פרון. כתוצאה מכך הוא הכיר את הזוג הנשיאותי ונשאר בקשר עם פרון עד מותו. הוא התיישב בבלגראנו, מחוז של בואנוס איירס, שם ניהל משרד עיתונות לצילום ועבד בשירות החשאי של פרון כמורה בטקטיקות אנטי-קומוניסטיות, ולימד את כל הידע שרכש עבור גרמניה בזמן המלחמה.
אחרי המהפכה בה הופל פרון ריפאגן חזר לאירופה וביקר במספר ארצות בהן בעיקר בספרד, גרמניה ושווייץ. הוא העדיף להקיף עצמו עם נשים עשירות. כתובתו האחרונה הייתה במדריד. בשנת 1973, דרייס ריפאגן, "פושע המלחמה הגרוע ביותר באמסטרדם", מת מסרטן במונטרה.
הערכה היסטורית מחדש בהולנד
בשנת 2010 פרסמו שני עיתונאים הולנדים של עיתון "הט פרול" בארט מידלבורג ורנה טר סטיג את הספר "ריפאגן - אל קפונה אחד מגדולי ההולנדים פושעי מלחמה". הספר מבוסס על ראיונות עם בנו של דריס ריפאגן, רוב ובטייה וורי, ששיתפו פעולה עם הגרמנים.
בשנת 2016 הופק בהולנד הסרט "ריפאגן הבלתי פגיע" על ידי הבמאי פיטר קויפרס, הדמות הראשית משוחקת על ידי ג'רון ון קונינגסברוג'. התסריט נכתב על ידי תומאס ואן דר רי ופול יאן נליס, ועל פי הספר של מידלבורג וטר סטיג. בשנת 2017, תחנת הטלוויזיה ההולנדית VPRO שידרה את הסרט בסדרה בת שלושה חלקים.
קישורים חיצוניים
- קורות חיים (בהולנדית)
