דרייב אין

דרייב אין (מאנגלית: Drive-in) הוא הכינוי הרווח בעברית המדוברת לבית קולנוע באוויר הפתוח, הבנוי ממגרש חניה לכלי רכב, תא הקרנה ומסך קולנוע גדול הניצב מולם.

הביטוי השתרש בעברית בעקבות פתיחתו של בית הקולנוע היחיד אשר פעל בשיטה זו בישראל ואשר אימץ אותו כשמו. באנגלית מקיף הביטוי שירותים רבים הניתנים לנוסעים בעודם ברכב, כגון שירותי בנקאות, הסעדה וכו', ונהוג להתייחס אל בית קולנוע מסוג זה בביטוי "Drive-in theater".

הצופים מגיעים אל הדרייב אין ברכביהם ונותרים בהם משך כל זמן הקרנת הסרט. בדרייב אין עשויים להיות שירותים נוספים המקובלים בבתי קולנוע רגילים, כגון קפיטריה, עם או בלי שירות מלצרים, ובתי שימוש. במספר בתי קולנוע מסוג זה נבנו אזורים עם מושבים למען הצופים המעדיפים שלא להשאר בכלי הרכב, ובמקומות אחרים הוקמו פינות משחק לילדים.

הפסקול הושמע בתחילה באמצעות רמקולים רגילים שהותקנו סמוך למסך. לאחר מכן הותקנו עמודים ליד עמדות החניה ואלה נשאו רמקולים שנתלו על חלונות המכוניות. בהמשך הוחלפו הרמקולים בשידורי רדיו בעוצמה נמוכה שנקלטו במכשירי הרדיו בכלי הרכב.

הדרייב אין הראשון נפתח בשנת 1932 בניו ג'רזי. בתי קולנוע אלה הגיעו לשיא הפופולריות שלהם בארצות הברית בשנות ה-50 ובשנות ה-60. לאחר מכן הביאה התייקרות הנדל"ן במדינה לשקיעתו של הענף.

הדרייב אין בתל אביב, שהיה היחידי בישראל שכן בעבר הירקון, בשטח התחום על ידי משולש מסילות הרכבת מצפון למרכז הירידים. הוא נפתח ב-1973 ונסגר ב-2000. לאחר מכן שימש המקום כקריטריום לאימוני רוכבי אופניים, ובשנת 2011 נעשה ניסיון להקרין במקום סרטים עבור סטודנטים הלומדים באוניברסיטת תל אביב הסמוכה. בשנת 2014 נבנה במקומו של הדרייב אין היכל קבוצת שלמה.