דקאמרון

דקאמרונֶה או דקאמרון (באיטלקית: Decamerone או‏ Decameron; מיוונית עתיקה: δἐκα דֶקַה, "עשר", ו-ἡμέρα הֶמֵרָה, "יממה") הוא קובץ ספרותי ידוע מהמאה ה-14 מאת המחבר האיטלקי ג'ובאני בוקאצ'ו. כתיבת היצירה הסתיימה בשנת 1353.

המסגרת לספר היא מגפת דבר ("המוות השחור") שפקדה את פירנצה, והניסה אל מחוץ לעיר עשרה צעירים, שלושה גברים ושבע נשים, בני המעמד הגבוה. הצעירים מתכנסים בווילה כפרית בסמוך לפייזולה, כפר ליד פירנצה, ומעבירים עשרה ימים בסיפור סיפורים. בכל יום מתמנה אחד מבני החבורה למנהיג, קובע נושא, והוא וכל אחד מהאחרים מספרים סיפור אחד הקשור לו. בסך הכול סופרו מאה סיפורים, המהווים, לצד סיפור המסגרת, את הדקאמרון. הם משתרעים על שלל תקופות וארצות, ובחלקם נשאבים ממעשיות עממיות שרווחו כבר זמן רב טרם כתיבת הספר.

בניגוד למה שניתן אולי היה לצפות מיצירה מימי הביניים, בסיפורים, הלעג לכנסייה הוא בוטה ונטול כל הסוואה. חלק מהם עומד במבחן הזמן, וגם עתה ניתן ליהנות מיופיים ומחריפותם.

רוב ככל הספר עוסק בנושאים שהצניעות יפה להן.

שער המהדורה העברית משנת 1947

סיפורים נבחרים

• הסיפור השני מתאר יהודי ההולך לבקר בחצר האפיפיור ברומא, כדי לבדוק האם אכן האמונה הנוצרית היא הנכונה. חבריו, המכירים היטב את השחיתות שפשתה ברומא, מנסים להניאו מלנסוע, בחשבם שהחוויה תרחיק אותו מהנצרות לצמיתות. הפואנטה היא אירונית - היהודי אכן נוכח שראשי הכנסייה שטופים ברדיפת בצע ושאר מרעין בישין. דווקא בשל כך הוא מסיק שאם אף על פי כן הנצרות עדיין חזקה ומתחזקת, סימן שהיא דת האמת.
• הסיפור השלישי מתאר כיצד יהודי מצליח לחמוק מפח שנטמן לו, כאשר עליו להסביר מהי האמונה האמיתית. הוא עושה זאת על ידי סיפור משל על מלך שמסר שלוש טבעות זהב לילדיו, אך שתיים מהן מזויפות, ולא ניתן לדעת אילו. הטבעות הן מטפורה לשלוש הדתות, והנמשל הוא שלא ניתן לדעת איזו מהאמונות היא האמיתית.
• הסיפור הרביעי ממשיך ללעוג לאנשי הכמורה, כשהוא מתאר כיצד פרח נזירות חוטא, אך ניצל מענישה כשהוא מפיל את אב המנזר באותו פח.
• הסיפור העשרים ושניים מספר על סייס שחטא. המלך תפס אותו בחשיכה, ועל כן גזז את שערו כדי שיוכל לזהותו למחרת. אך הסייס בחוכמתו גזז את שערות כל אנשי הארמון, וכך ניצל מעונש חמור.
• בסיפור השלושים ניתן פירוש בוטה לביטוי "להחזיר את השטן לגיהנום". שוב חוזרת דמות איש הכמורה שאינו עומד בניסיון וחוטא.
• בסיפור הארבעים ושמונה חוזה אישה במחזה מהגיהנום, נערה הנטרפת שוב ושוב בידי שני כלבים כעונש.
• הסיפור הארבעים ותשעה הוא סיפור פואנטה טראגי המספר על אציל שירד מנכסיו, ונותר לו אך בז יפה תואר.
• בסיפור השישים, נזיר נודד מתפרנס מהצגת נוצת-זנב של תוכי, ומספר לאיכרים הנבערים שזוהי נוצה מכנפיו של המלאך גבריאל. חבורה של נערים חומדים לצון, ומחליפים את הנוצה בחשאי, לפני ההצגה, בכמה חתיכות פחם. בשיאה של ההצגה, הנזיר מכריז על חשיפת הנוצה הקדושה, פותח את הקופסה, ומתוך העטיפות הרבות מוציא את חתיכות הפחם. מבלי לאבד את עשתונותיו, מספר הנזיר להמון שנעשה נס, ובהתערבות שמימית הוחלפה הקופסה בקופסה אחרת, ובה פחמים מהמוקד עליו נשרף סאן לורנצו, אחד מקדושי הכנסייה.
• בסיפור השבעים ושלושה משוכנע אדם תאב בצע על ידי שני "חבריו" כי הוא בלתי נראה.
• הסיפור התשעים ושלושה הוא על אודות אדם נדיב מאין כמותו בשם "נתן", המוכן אפילו למסור את חייו בידי שונא.
• הסיפור התשעים ושמונה מתאר את עלייתו ונפילתו של אציל רומאי, ואת הצלחתו המחודשת בזכותה של הידידות.

עיבודים לקולנוע

מספר סרטים נעשו על בסיס הספר, הידוע בהם הוא סרטו של פייר פאולו פאזוליני משנת 1971, שזכה בפרס דוב הכסף.

ההשפעה הספרותית של הספר

כותבים רבים הושפעו מיצירתו של בוקאצ'ו ואימצו חלק מן הטכניקות הנרטיביות אשר מופיעות בדקאמרון. בין הדוגמאות הבולטות לכך ניתן למצוא את אוסף הנובלות "הפטמרון" מאת המחברת הצרפתייה מרגריט מנווארה, וכן את יצירתו האחרונה של ג'פרי צ'וסר, סיפורי קנטרברי. שתי היצירות בנויות בצורה של סיפור מסגרת בו משובצות נובלות קצרות, המושמעות על ידי מגוון קולות מספרים. מלאכת השמעת הסיפורים המשובצים בשלוש היצירות משרתת אף היא את אותה מטרה בסיפור המסגרת, הנעמת זמנן של הדמויות - לאור זוועות המגפה השחורה בדקאמרון, בעקבות המבול העז בהפטמרון, או במהלך הדרך הארוכה לקברו של המרטיר הקדוש מקנטרברי בסיפורי קנטרברי. בהפטמרון, ההתבססות על מבנה הדקאמרון אף מוזכרת באופן מפורש בפרולוג, תוך שאיפה להשמיע כמאה סיפורים במהלך עשרה ימים - תבנית זהה ליצירתו של בוקאצ'ו.

לקריאה נוספת

• ג'ובאני בוקאצ'ו, דקאמרון, גאיו שילוני (מתרגם), ירושלים: כרמל, המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות, המפעל לתרגום ספרי מופת, תש"ס 2000
• ג'פרי צ'וסר, סיפורי קנטרברי, שמעון זנדבנק (מתרגם), עם עובד, התשמ"א-1980
• מרגריט דה נוואר, הפטמרון, עידו בסוק (מתרגם), כרמל, התשס"ה-2005

קישורים חיצוניים

• דקאמרון - באנגלית ובאיטלקית.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25812862דקאמרון