דמי שתיקה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
דמי שתיקה או דמי לא יחרץ הם תשלום הניתן לאדם על מנת שיתחייב לא לגלות מידע מביך או מפליל שהוא מחזיק.
מתן דמי שתיקה לעובד ציבור עלול להתפרש כשוחד.[1] תשלום דמי שתיקה לעד, על מנת שלא ימסור מידע מפליל שברשותו, עלול להתפרש כשיבוש הליכי חקירה או שיבוש הליכי משפט. דמי שתיקה ניתנים לעיתים ביוזמת המשלם, היודע על המידע שיש בידי מקבל דמי השתיקה, ולעיתים בעל המידע דורש לקבל דמי שתיקה, ביודעו את החשיבות שיש לשתיקתו. במקרה של עמוס אוריון, דרישתו לדמי שתיקה עלתה לו בחייו.
מעמדם, מבחינת פקודת מס הכנסה, של דמי לא יחרץ ששילם בנק לעובדו לשעבר, נדון בבית המשפט המחוזי, ונקבע שדמי לא יחרץ הם בגדר תקבול הוני, החייב במס רווחי הון.[2] תוצאה זו מהווה יתרון מס, משום שלבעלי הכנסה גבוהה מס רווחי הון הוא כחצי מהמס על הכנסה פירותית.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: דמי שתיקה |
הערות שוליים
