דישון עלוותי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דישון עלוותי הוא טכניקה להזנת צמחים על ידי דישון נוזלי באופן ישיר על עלוות הצמח, בניגוד להוספת דשן מסורתית שמתבצעת בהגמעה (השקיה). הצמחים מסוגלים לקלוט אלמנטים חיוניים דרך העלים.

הקליטה מתבצעת דרך פיוניות העלים וגם באמצעות האפידרמיס.
שינוע האלמנטים בדישון עלוותי יהיה מהיר יותר כאשר הוא נעשה דרך הפיוניות, אך כלל הספיגה יכולה להיות טובה במידה זהה כאשר נעשית דרך האפידרמיס.
בנוסף, הצמחים מסוגלים לקלוט אלמנטים דרך הגבעול.

בעבר סברו כי דישון עלוותי פוגע בעגבניות אך סברה זו הופרכה וכיום דישון עלוותי הוא סטנדרט בחקלאות ונעשה בו שימוש נרחב.

מקורות דישון עלוותי ממקורות ימיים

דרך נפוצה לביצוע דישון עלוותי היא באמצעות תערובות שעשויות מצמחי ים בעיקר אצת ים צפוני (אסקופילום נודוסום) אשר מכילה רבים מחמישים יסודות הקורט. ככל שיותר מאלמנטים אלו נזקקים, כך קשה יותר לאזן את נוכחותם באדמה. אצת ים צפוני מכילה גם הורמונים צמחיים שנחשבים מועילים להתפתחות העלים הפרחים והפירות בצמחים. השימוש בתמציות אצות נפוץ בקרב מגדלים אורגניים המעדיפים להימנע משימוש בהורמונים סינתטיים.

יעילות

H.B Tkey היה ראש המחלקה לחקלאות באוניברסיטת מישיגן בשנות החמישים.

בעבודתו עם S.H Wittwer הם הוכיחו את יעילותו של הדישון העלוותי.
באמצעות יישום של זרחן ואשלגן רדיואקטיביים לעלוות הצמחים ושימוש במונה גייגר לאיבחון הקליטה, השינוע והשימוש של הצמחים בדשן.
שינוע הדשן בצמח נעשה בקצב של כ- 30 ס"מ לשעה לכל חלקי הצמח.

מיץ שנעשה מעלי הצמחים יכול להיבחן באמצעות רפרקטומטר.

אם לאחר הדישון העלוותי כמות האור החוזרת עולה באופן משמעותי הדבר מעיד שלפחות חלק מן החומרים המזינים נספגו.

ריסוס מועשר יכול לעזור לחומרים המזינים להידבק אל העלים ולייעל את החדירה.

יישום

דישון עלוותי נעשה לרוב בשעות הערב, זאת מכוון שחום גורם לנקבוביות של זני צמחים מסוימים להיסגר.

דבר שמפחית את הספיגה ויעילות הדישון.

ביביליוגרפיה

לקריאה נוספת

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0