דיספלזיה

דִּיסְפְּלַזְיָה (באנגלית: Dysplasia, תרגום מלטינית: "צורה רעה". במינוח האקדמיה ללשון העברית: פֶּרַע הִתְפַּתְּחוּת) היא מונח מעורפל המשמש בפתולוגיה להתייחס לחריגות בהתפתחות או בצמיחה ובידול של האפיתל (דיספלזית אפיתל).

מונחים כמו דיספלזית ירך, דיספלזיה סיבית מעידים על התפתחות חריגה ברמה המיקרוסקופית וגם המאקרוסקופית.

התסמונת המיאלודיספלזטית או דיספלזיה של תאים יוצרי דם, מראה עליה במספרם של תאים לא בשלים במח העצם, וירידה בתאים בוגרים ופונקציונליים בדם.

לעיתם גידולים דיספלזטיים נסוגים ללא התערבות, במקרה שאין נסיגה ספונטאנית ניתן להסיר את הגידול בניתוח, בצריבה או בהקפאה. הסרת הרקמה הדיספלזטית מונעת התפתחותה של הדיספלזיה לגידול סרטני מלא- ניאופלזיה.

הדיספלזיה הידועה ביותר היא הנגע הקדם סרטני של צוואר הרחם (cervical intraepithelial neoplasia - CIN). אף על פי שנשים חשות ברקמה הלא נורמאלית רק לעיתים נדירות, הדיספלזיה מתגלה בבדיקת משטח צוואר הרחם וכך מטופלת מבעוד מועד לפני התפתחות סרטן צוואר הרחם.

דיספלזית אפיתל

דיספלזית אפיתל מורכבת מהתרחבות של תאים לא בשלים (כגון תאים של האאקטודרם), עם ירידה במספר ומיקום של תאים בוגרים במקביל. דיספלזיה היא בדרך כלל מעידה על תהליך ניו-פלסטי מוקדם. משתמשים במונח דיספלזיה בדרך כלל כשמדובר בחריגות תאית המוגבלת לרקמת מקור, כמו במקרה של נאופלזיה מקורית מוקדמות.

דיספלזיה, שבה מתעקבת הבשלה וההתמיינות של התאים, יכולה להתנגד למטפלזיה, שבה תאים בוגרים, מתמיינים מסוג אחד מוחלפים על ידי תאים בוגרים, מתמיינים מסוג אחר.

דוגמאות

אחת הדוגמאות לדיספלזיה היא דיספלזיה אפיתילית של צוואר הרחם (גידול תוך-אפיתל של צוואר הרחם - הפרעה שבדרך כלל מזוהה על ידי בדיקת פאפ חיובית) שנוצרת על ידי עליה בהיקף התאים הלא בשלים המוגבלות למשטח הרירי, ולא חודרים לתוך הרקמה הרכה העמוקה דרך הקרום הבסיסי (Basement membrane)

מיסוך

חלק מבדיקות גילוי סרטן יכולות להיקרא "מיסוך לדיספלזית אפיתל". העיקרון מאחורי בדיקות אלה הוא שרופאים מצפים שדיספלזיה מתפתחת אצל בן אדם טיפוסי באותו קצב של האוכלוסייה. בהתבסס על העיקרון הזה חוקרים מעצבים את המלצות מיסוך עם ההנחה שאם הרופא לא יכול למצוא דיספלזיה בזמן מסוים, אז קביעת עוד בדיקה בלי לחכות תקופה עד שיהיה פוטינציאל להתפתחות דיספלזיה חדשה עלולה להוות בזבוז של משאבים רפואיים של המטופל והמטפל כי הסיכויי לגלות משהו חדש יהיה קלוש מאוד.