דינה פוליאקוף-שטילר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דינה פוליאקוף-שטילר (Dina Poljakoff-Stiller;‏ 8 ביולי 1919, לוביסה (Loviisa), חבל אוסימה, פינלנד – 13 בפברואר 2005, פתח תקווה, ישראל) הייתה אחת משלושת היהודים בצבא הפיני שדחו את קבלת עיטור צלב הברזל הגרמני במלחמת העולם השנייה.

קורות חייה

דינה נולדה בפינלנד לבן-ציון פוליאקוף, יליד ליטא, ולרעייתו קטיה לבית שטיינבוק, ילידת פינלנד. בתקופת מלחמת העולם השנייה שירתה כחובשת במסגרת ארגון הנשים ההתנדבותי "לוטה סוורד" (Lotta Svärd). ה"לוטות", כפי שכונו, לא נשאו נשק, אבל מילאו תפקידי סיוע שונים כאחיות רחמניות, כמשקיפות בעמדות להתרעה מפני התקפה אווירית ובמשימות עזר נוספות. הן פעלו באזורי הקרבות שבהם הפינים נלחמו ברוסים לצד יחידות צבא גרמניות.

הגרמנים התרשמו ממסירותה של דינה פוליאקוף לפצועיהם והמליצו על הענקת צלב הברזל (דרגה 2). מלבדה הומלץ על מתן העיטור הגרמני לשני יהודים נוספים בצבא פינלנד – לרופא הצבאי ליאו סקורניק ולסרן סלומון קלאס, שדחו את העיטור על הסף ונמחקו מרשימת המומלצים. פוליאקוף ניגשה ביום הטקס לראות את העיטור שיועד לה, אך פנתה לאחור וסירבה לקבלו. דודניתה של דינה פוליאקוף, חיה שטיינבוק, ששירתה אף היא כסייעת סיעודית במסגרת זו, שמרה אוסף של מכתבי תודה מחיילים גרמנים שבהם טיפלה.[1]

דינה פוליאקוף-שטילר עלתה לישראל ועסקה ברפואת שיניים. נפטרה ב-2005 והותירה בת, מרגלית-מאי חלוץ, ושלושה נכדים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33814112דינה פוליאקוף-שטילר