דיגניטאס (ארגון)

דיגניטאס (לטינית: Dignitas, 'כבוד') הוא ארגון שווייצרי ללא כוונות רווח שמטרתו סיוע להפסקת החיים של אנשים הסובלים ממחלות חשוכות מרפא גופניות או נפשיות, שמקום מושבו בציריך. עד 7 בפברואר 2008 סייע הארגון להתאבדות של למעלה מ-800 בני-אדם מכל העולם.

הארגון נוסד בשנת 1998 על ידי לודוויג א. מינלי, פרקליט שווייצרי, שכשהיה בן 14 נתקל לראשונה בסוגיית המתות החסד סביב מותה של סבתו. לפני כן פעל מינלי בארגון דומה ותיק יותר בשם 'אקזיט'.

אופן ההמתה

עלות הסיוע להתאבדות היא כ-4,000 אירו ו-7,000 אירו לעריכת טקס הלוויה. החברה מוגדרת כחברה ללא כוונות רווח, אולם ספריה מעולם לא פורסמו בציבור.

לפני ההמתה נערך בירור עם החולה ותיעוד מצולם של רצונו למות. לאחר מכן ניתנת תרופה נוגדת בחילה, ובשלב הבא ניתנת למטופל אבקת הסם סודיום-פנטוברביטל כשהיא מומסת במים עם חומרי טעם. הסם מדכא את מערכת העצבים המרכזית וגורם למטופל להפוך מטושטש ולהירדם בתוך 10 דקות מרגע נטילת הסם. השינה הופכת לתרדמת עמוקה, והחולה נושם עד הפסקת נשימה המתרחשת בתוך 30 דקות משתיית הסם.

בשלב המוות המוחי של החולה, אין אפשרות לשימוש באיבריו לצורך תרומה, מפני שהסם סודיום-פנטוברביטל הורס את רקמות תאי העצב.^{[דרוש מקור]}

מעמד חוקי

על-פי החוק השווייצרי, "כל המפתה אדם להתאבדות או מספק סיוע לביצוע התאבדות ממניע של אינטרס עצמי, יוענש, עם השלמת ההתאבדות, בעונש מאסר של עד חמש שנים". הארגון מסתמך בפעילותו על הפרשנות המשפטית של סעיף זה לפיה כל המסייע להתאבדות ממניעים אלטרואיסטיים אינו עובר על החוק.

בנוסף על סיוע להתאבדות של הסובלים ממחלות סופניות דוגמת סרטן, מסייע הארגון גם להתאבדות של הלוקים בנפשם דרך-קבע, בכפוף לכך שהם בעלי כושר-שיפוט ומסוגלים לספק דין-וחשבון רפואי מלא ומפורט שהוכן על ידי רופא-פסיכיאטר, המספק תימוכין לכך שמצבם הרפואי של החולים עונה על התבחינים שקבע בית המשפט הפדרלי של שווייץ, באומרו:

הזכות להגדרה-עצמית במובן של פסקה 8 ס"ק 1 באמנה האירופית לזכויות האדם כוללת את זכותו של אדם להחליט על האופן ונקודת הזמן של סיום חייו, בהינתן שהאדם הלז כשיר לגבש את רצונו בחופשיות ולפעול בהתאם... לא ניתן להכחיש כי ליקוי נפשי חמור, חשוך מרפא שמתמשך זמן רב, דומה לליקוי גופני דומה שעשוי להביא לסבל שבעקבותיו החולה יחליט כי חייו לטווח הארוך אינם ראויים עוד לחיותם. בהתבסס על הצהרות אתיות, משפטיות ורפואיות מן העת האחרונה, מרשם אפשרי לסודיום פנטוברביטל אינו בהכרח זוכה להתוויית-נגד ועל-כן ככלל אינו מהווה עוד הפרה של חובת הרופא למתן טיפול רפואי הולם. ברם, יש להטיל מגבלות קיצוניות: יש להבחין בין השאיפה להתאבד שאינה אלא ביטוי להפרעה נפשית בת-ריפוי הקוראת לטיפול, לבין השאיפה להתאבד המתבססת על גמירות-דעת, שיקול-דעת קפדני והחלטה שאיננה בת-חלוף, מצד אדם צלול-דעת ("התאבדות מאוזנת") שייתכן ויש לכבדה. אם ההחלטה להתאבד מתבססת על החלטה אוטונומית, המצב הכללי המביא להחלטה, תחת נסיבות מסוימות אילו הסובלים מליקויים בנפשם עשויים לקבל מרשם לסודיום-פנטוברביטל ועל-כן להיות זכאים לסיוע בהתאבדות... השאלה האם תנאים מוקדמים לכך נתונים אינה יכולה להשפט בנפרד מן הידע הרפואי - ובמיוחד הפסיכיאטרי - ומתגלה כקשה במציאות; אשר על כן, ההערכה המתאימה מצריכה את הצגתה של חוות-דעת פסיכיאטרית מעמיקה ומיוחדת.

— Mentally Ill have a Right to Assisted Suicide ~ Swiss High Court, הילרי וייט, LifeSiteNews, ‏2.2.07

ראו גם

• המתת חסד

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28927457דיגניטאס (ארגון)