דוד בייגלמן

דוד בייגלמן (באנגלית: David Beyglman בפולנית: Dawid Bajgelman‏; 1897–1944) היה מעבד ומלחין יהודי-פולני.

בייגלמן נולד במרץ 1897 באוסטרובייץ שוויינטוקז'יסקי שבפולין למשפחה של מוזיקאים. בילדותו עבר ללודז' עם משפחתו, שם ניגן עם אביו בתזמורת של תיאטרון זנדברג וב-1912 היה למנהל מוזיקלי של התיאטרון. נוסף לעבודתו כמעבד שירים ומוזיקה לאופרטות יידיש, גם הלחין מוזיקה מקורית. במהלך מלחמת העולם הראשונה המשיך לעסוק בעיבודי מוזיקה לאופרטות. עיבודיו בוצעו בלודז' ובערים אחרות והוא יצא עם להקות נגנים וזמרים לסיורי קונצרטים ברחבי אירופה, דרום אפריקה ודרום אמריקה.^[1]

בשנת 1928 התמנה בייגלמן למלחין הבית של קבוצת הרביו הסאטירי-מוזיקלי "אררט", בניהולו של משה פולאוור. לקבוצה זו כתב בייגלמן מספר רב של שירים, שהתחבבו מאוד על הקהל. הוא הלחין מוזיקה גם ללהקות תיאטרון פולניות אחרות, כגון "הזמיר", תיאטרון סטודיו ביידיש שפעל בלודז' וביצע בשנת 1932 את "מסעות בנימין השלישי", על פי מנדלה מוכר ספרים, שלו חיבר את המוזיקה. בשנת 1939 עיבד מחזור ממיטב קטעי האופרטה של אברהם גולדפדן.^[1]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, חזר בייגלמן ללודז', שם ייסד יחד עם פולאוור תיאטרון קטן בגטו המקומי. לתיאטרון זה הרבה להלחין ואף כתב מילים משלו לשירים. אחד משיריו הוא "ציגוינר ליד", "שיר הצועני", המתאר את הטרגדיה של הצוענים שנכלאו בלודז'. עוד כתב לתיאטרון הגטו שני שירים למילים מאת המשורר ישעיהו שפיגל. פעולות התרבות של בייגלמן בגטו לודז' כללו גם ניצוח על קונצרטים, עיבודי מוזיקה והלחנה להצגות רבות, וכן ארגון מקהלה ולהקת מחול.^[1]

אשתו של בייגלמן מתה בגטו. עם חיסולו של גטו לודז' באוגוסט 1944, בייגלמן נשלח לאושוויץ. לדברי יונאס טורקוב, לקח עמו כינור ותווי נגינה, בתקווה להינצל. הוא נרצח באושוויץ באוגוסט 1944. בנו שרד והיגר לארצות הברית.^[1]