דאו דה ג'ינג

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית ספר ריקה. דאו דה ג'ינג' (סינית: 道德經) הוא חיבור הכולל 81 שירים קצרים, אשר כתיבתו מיוחסת לחכם הסיני לאו דזה.

פירוש השם, בתרגום גס, הוא "ספר הדרך והסגולה". באופן מסורתי חיבורו מתוארך למאה ה-6 לפנה"ס, אם כי יש חוקרים המאחרים את תאריך חיבורו עד למאה ה-4 לפנה"ס.

הדאו דה ג'ינג הוא החיבור המוקדם ביותר בהגות הטאואיסטית ונחשב על-פי רוב לחיבור החשוב והמשפיע ביותר בתחום. השפעתו נודעה לא רק על התפיסה הטאואיסטית אלא על הפילוסופיה הסינית בכלל.

השירים מתארים את צורת ההתנהגות הראויה על-פי התפיסה הטאואיסטית, השואפת לאזן בין היסודות השונים והמנוגדים של הקיום, ולהגיע להרמוניה עם דרכו הטבעית של הקיום, על ידי חיי פשטות ומתינות, וגישה הדוגלת בהתערבות מזערית ככל הניתן על-מנת להשפיע על סביבתו. משמעותם של חלק מהשירים סתומה ונתונה לפרשנויות שונות, ותרגומים שונים של היצירה, לעיתים מציגה אותם בצורה שונה מאד אלו מאלו.

בתחילת המאה השלישית כתב הפילוסוף וַּואנג בִּי פרשנות קאנונית לדאו דה ג'ינג, תוך שהוא משלב בה מונחים קונפוציאניים, והופך את הדַאוֹאיזם, מתורה לעולם שאין בו כלום והכול בו חסר משמעות וטעם, לתורה שהיא רלוונטית לחיים. נוסח הדאו דה ג'ינג שהופיע בפרשנותו של וַּואנג בִּי נחשב למדויק ולאמין ביותר, עד לגילוי הטקסטים בחפירות מא וואנג דווי (Mawangdui) בשנת 1973, ומאוחר יותר הטקסטים שנמצאו בשנת 1993 בגואו-דיאן (Guodian), שהם כיום הגרסה העתיקה ביותר של הספר.

הדאו דה ג'ינג תורגם לשפות רבות, ונחשב לאחד החיבורים הנפוצים ביותר בעולם. לעברית תורגם לראשונה בשנת 1973 על ידי יורי גראוזה וחנוך קלעי, ונדפס בהוצאת מוסד ביאליק. מאז תורגם לעברית מספר פעמים נוספות.

לקריאה נוספת

"ספר הדאו", תרגום מסינית דן דאור ויואב אריאל, חרגול/עם עובד 2007
דאו דה צ'ינג בתרגום של דימה וסתיו מונסקי https://archive.org/details/berl0oo_gmail
"ספר הטאו" תרגום והערות ניסים אמון הוצאת אבן חושן 2007