דאונשיפטינג
בהתנהגות חברתית המונח דאונשיפטינג (מאנגלית: Downshifting), או הורדת הילוך, מתייחס למגמה שבה אנשים מאמצים חיים פשוטים יותר מתוך מה שמבקרים מכנים "מרוץ העכברים". ההשפעות ארוכות הטווח של דאונשיפטינג יכולות לכלול בריחה ממה שתואר כחומרנות כלכלית, וכן הפחתת "ההוצאות הנפשיות והפסיכולוגיות שעלולות ללוות את החומרנות הכלכלית". מגמה חברתית חדשה זו מדגישה את מציאת האיזון המשופר בין פנאי לעבודה, תוך התמקדות במטרות חיים אישיות ובהקמת קשרים אישיים במקום המרדף הכל-צורך אחרי הצלחה כלכלית.
דאונשיפטינג כקונספט חולק מאפיינים עם חיים פשוטים. עם זאת, הוא מובחן כצורה חלופית על ידי התמקדותו בשינוי מתון ובמיקוד על רמת נוחות אישית וגישה הדרגתית לחיים.[1] בשנות התשעים, צורה חדשה זו של חיים פשוטים החלה להופיע בתקשורת המיינסטרים, והיא ממשיכה לצבור פופולריות בקרב אוכלוסיות החיות בחברות תעשייתיות, במיוחד בארצות הברית, בבריטניה, בניו זילנד ובאוסטרליה, וכן ברוסיה.[2]
ערכים ומניעים
"דאון-שיפטרים" מתייחסים לאנשים המאמצים פשטות וולונטרית ארוכת טווח בחייהם. חלק מהפרקטיקות העיקריות של דאון-שיפטרים כוללות קבלת פחות כסף עבור פחות שעות עבודה, תוך הדגשת הפחתת הצריכה כדי להקטין את טביעת הרגל האקולוגית שלהם. אחת התוצאות העיקריות של פרקטיקות אלו היא היכולת ליהנות מזמן פנוי נוסף בחברת אחרים, במיוחד אהובים.
המניעים העיקריים לדאונשיפטינג הם השגת זמן פנאי, בריחה מתרבות הצריכה, והסרת העומס של חפצים מיותרים. המטרות האישיות של דאונשיפטינג פשוטות: להגיע להבנה עצמית הוליסטית ולמשמעות מספקת בחיים.[3]
בגלל טבעו האישי והדגש שלו על שינויים קטנים רבים, במקום מהפך מוחלט באורח החיים, דאונשיפטינג מושך משתתפים מכל קשת הסוציו-אקונומית[4] תוצאה אינהרנטית של דאונשיפטינג היא זמן מוגבר לפעילויות שאינן קשורות לעבודה, מה שמטפח רמות גבוהות יותר של מעורבות אזרחית ואינטראקציה חברתית.[3]
היקף ההשתתפות הוא בלתי מוגבל, שכן כל חברי החברה - מבוגרים, ילדים, עסקים, מוסדות, ארגונים וממשלות - יכולים לבצע דאונשיפטינג[1], גם אם הרבה קבוצות דמוגרפיות אינן מתחילות ברמה "גבוהה" מספיק כדי "להוריד".
שיטות
עבודה והכנסה
הצורה הנפוצה ביותר של דאונשיפטינג היא בתחום העבודה (או ההכנסה). דאונשיפטינג מבוסס באופן יסודי על חוסר שביעות רצון מתנאי ומעברי סביבת העבודה.[5] הפילוסופיה של לעבוד כדי לחיות מחליפה את האידאולוגיה החברתית של לחיות כדי לעבוד. תעדוף כלכלי מחדש מזיז את האיזון בין עבודה-חיים מהסביבת העבודה.
מבחינה כלכלית, דאונשיפטים בעבודה מוגדרים כהפחתות בהכנסה בפועל או פוטנציאלית, שעות עבודה ורמות הוצאה.[6] בעקבות מסלול רווחים שהוא נמוך ממסלול השוק המבוסס הוא דאונשיפטינג ברווחים פוטנציאליים לטובת קבלת יתרונות שאינם חומריים.
ברמה האישית, דאונשיפטינג בעבודה הוא הפחתה וולונטרית בהכנסה השנתית. דאונשיפטרים מחפשים משמעות בחיים מחוץ לעבודה ולכן יעדיפו להפחית את כמות הזמן המושקע בעבודה או שעות העבודה. הפחתת מספר שעות העבודה, כתוצאה מכך, מורידה את כמות ההכנסות.[7] פשוט לא לעבוד שעות נוספות או לקחת חצי יום בשבוע לזמן פנאי, הם דאונשיפטים בעבודה.
דאונשיפטים בקריירה הם דרך נוספת לבצע דאונשיפטינג כלכלי וכוללים הפחתת שאיפות קודמות של עושר, קידום או סטטוס חברתי גבוה יותר.[8] התפטרות ממשרה כדי לעבוד מקומית בקהילה, מהבית או להתחיל עסק הם דוגמאות לדאונשיפטים בקריירה. למרות שהשינויים הללו רדיקליים יותר, הם לא משמעותיים הפסקת עבודה לחלוטין.
סיבות רבות מצוטטות על ידי עובדים לבחירה זו ובדרך כלל מתמקדות בניתוח עלות-תועלת של מצבי העבודה הנוכחיים ופעילויות חוץ-לימודיות רצויות. לחץ גבוה, לחץ מצד מעסיקים להגדלת הפרודוקטיביות ונסיעות ארוכות יכולים להיות גורמים שתורמים לעלויות התעסוקה.[6] אם הדאון-שיפטר רוצה יותר יתרונות שאינם חומריים כמו זמן פנאי, חיים משפחתיים בריאים או חופש אישי אז החלפת משרות יכולה להיות אופציה רצויה.
דאונשיפטינג בעבודה יכול להיות גם המפתח ליתרונות בריאותיים כמו גם פרישה בריאה. אנשים פורשים מאוחר יותר בחיים מאשר דורות קודמים. כפי שניתן לראות מהסתכלות על The Health and Retirement Study[9], שנעשה על ידי Health and Retirement Study Survey Research Center [10], נשים יכולות להראות את היתרונות הבריאותיים ארוכי הטווח של דאונשיפטינג בעבודתן על ידי עבודה במשרה חלקית לאורך שנים רבות. עם זאת, גברים מוכיחים עצמם פחות בריאים אם הם עובדים במשרה חלקית מגיל העמידה ועד לפרישה. גברים שמבצעים דאונשיפטינג בעבודה למשרה חלקית בגיל 60 עד 65 נהנים מהמשך עבודה במשרה חלקית במהלך פרישה למחצה אפילו מעל גיל 70.[11] זהו דוגמה לאיך מדיניות עבודה גמישה יכולה להיות המפתח להיות בריא בזמן הפרישה.[12]
הרגלי צריכה
היבט נוסף של דאונשיפטינג הוא להיות צרכן מודע או תרגול פעיל של צורות חלופיות של צריכה. תומכי דאונשיפטינג מצביעים על צרכנות כמקור ראשי ללחץ וחוסר שביעות רצון מכיוון שהיא יוצרת חברה של צרכנים אינדיבידואליסטים שמודדים הן את המעמד החברתי והן את האושר הכללי בכמות בלתי ניתנת להשגה של חפצים חומריים. במקום לקנות סחורות לסיפוק אישי, דאונשיפטינג בצריכה, קניית רק ההכרחיים, היא דרך להתמקד באיכות החיים ולא בכמות.[13]
תעדוף מחדש של הוצאות אלו מקדם את התועלת הפונקציונלית של מוצרים על פני יכולתם להעביר מעמד, מה שמתבטא בדאון-שיפטרים שהם בדרך כלל פחות מודעים למותגים.[14] הרגלי צריכה אלו גם מקלים על האופציה לעבוד ולהרוויח פחות כי ההוצאות השנתיות נמוכות יחסית. הפחתת ההוצאות דורשת שינויים קטנים באורח החיים יחסית פחות תובעניים מאשר דאונשיפטים קיצוניים יותר באזורים אחרים, כמו תעסוקה.
מדיניות המאפשרת דאונשיפטינג
איגודים, עסקים וממשלות יכולים ליישם שעות עבודה גמישות יותר, עבודה חלקית וסידורי עבודה לא מסורתיים אחרים המאפשרים לאנשים לעבוד פחות, תוך שמירה על תעסוקה. חקיקה לעסקים קטנים, דרישות דיווח מופחתות ושיעורי מס מופחתים מעודדות יזמות בקנה מידה קטן ולכן עוזרות לאנשים להתפטר מעבודותיהם לחלוטין ולעבוד עבור עצמם בתנאים שלהם.[15]
השלכות סוציו-פוליטיות
למרות שדאונשיפטינג מונע בעיקר על ידי רצון אישי ולא על ידי עמדה פוליטית מודעת, הוא מגדיר את הצרכנות היתר כמקור לחוסר שביעות רצון אישי רב. על ידי הגדרת סיפוק חיים במונחים שאינם חומריים, דאון-שיפטרים מניחים אורח חיים חלופי אך ממשיכים לחיות בחברה ובמערכת פוליטית המתרכזת בכלכלה. באופן כללי, דאון-שיפטרים הם אפתיים פוליטית מכיוון שפוליטיקאים מרכזיים מגייסים מצביעים על ידי הצעת פתרונות ממשלתיים לתקופות של קושי כלכלי ומיתון כלכלי. רטוריקה כלכלית זו היא חסרת משמעות עבור דאון-שיפטרים שוויתרו על דאגה לכסף.[16]
בארצות הברית, בריטניה ובאוסטרליה, מיעוט משמעותי, כ-20 עד 25 אחוזים[17], מאזרחי מדינות אלו מזהים את עצמם באיזשהו אופן כדאון-שיפטרים. דאונשיפטינג הוא לא בחירה מבודדת או לא רגילה. הפוליטיקה עדיין מתמקדת בצרכנות ובצמיחה בלתי מוגבלת, אך ערכי דאונשיפטינג, כמו עדיפויות משפחתיות ורגולציית מקום עבודה, מופיעים בדיונים וקמפיינים פוליטיים.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Tracey Smith, 2008
- ^ Schor 1998, p. 67
- ^ 3.0 3.1 Levy 2005, p.176
- ^ Both of Hamilton's case studies in 2003
- ^ Schor 1998, p. 66
- ^ 6.0 6.1 Schor 1998, p. 68
- ^ Schor 1998, pps. 66–69
- ^ Juniu 2000, pp. 3–4
- ^ "Welcome to the Health and Retirement Study". hrsonline.isr.umich.edu. נבדק ב-2018-05-25.
- ^ Gustman, Alan; Mitchell, Olivia; Steinmeier, Thomas (באוגוסט 1994). "Retirement Research Using the Health and Retirement Survey". NBER Working Paper Series. Cambridge, MA. doi:10.3386/w4813.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Lewis, Suzan; Roper, Ian (2009-09-02). Cartwright, Susan; Cooper, Cary L (eds.). "Flexible Working Arrangements: From Work–Life to Gender Equity Policies" (PDF). Oxford Handbooks Online. 1: 413–437. doi:10.1093/oxfordhb/9780199234738.003.0018. ISBN 978-0199234738.
- ^ McDonough, Peggy; Worts, Diana; Corna, Laurie M.; McMunn, Anne; Sacker, Amanda (בדצמבר 2017). "Later-life employment trajectories and health". Advances in Life Course Research. 34: 22–33. doi:10.1016/j.alcr.2017.09.002. ISSN 1040-2608.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Nelson 2007, p. 142
- ^ Nelson 2007, p. 145
- ^ Zehner, Ozzie (2012). Green Illusions. Lincoln and London: University of Nebraska Press.
- ^ Hamilton Jan. 2003, pp. 11–12
- ^ Hamilton, Both 2003 Studies
39361288דאונשיפטינג