געל בן עבד
געל בן עבד, אישיות מהתנ"ך, שמו מופיע בספר שופטים, פרק ט', פסוק כ"ו. געל עמד בראש קבוצת מורדים, שהצטרפה אל בעלי שכם כאשר מרדו באבימלך בן גדעון והסיתם לפעול נגדו ולהפיל את שלטונו. געל ואנשיו נחלו תבוסה. הם גורשו על ידי זבול, יד ימינו של אבימלך. בעקבות המרידה נאסר עליו ועל אנשיו להתגורר בעיר.
געל בן עבד ואחיו היו כנראה קבוצה של שכירי חרב, חיילי צבא פרטי שהשכיר את שירותיו למי שנזקק לשירותי לוחמים. בתקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל קמו קבוצות רבות של ח'בירו, שנודעו בשל כך שהם משכירים עצמם לכל דורש.[1] רש"י טוען : "געל בן עבד - מאומה אחרת היה", אולם יש שפירשו שהיה ממשפחת אפרים[2].
געל ואחיו (כוונת הכתוב לאנשיו) התיישבו בעיר שכם. בעת ישיבתם בעיר הם עסקו בבציר. געל טוען כי מוצא אבימלך מישראל ולכן לא מן הראוי שבעלי שכם יקבלו את שלטונו. הוא רומז בדבריו כי אבימלך לא התגורר בעיר ואימו ששכם מקום הולדתה והם המליכו אותו למלך עליהם, רק מינה פקיד, את זבול שישלוט עליהם. געל מציע כי שלטון העיר יוחזר למשפחת חמור אשר שלטו בעיר עוד בימי האבות ואבימלך הוא זה ששלט במקומם.
געל מקבל עזרה מבעלי שכם בדמות קבוצת אנשים המתגייסת לשירותיו. הוא מזמין את אבימלך לדו-קרב. לדעת שמריהו טלמון אין לדעת אם התבנית "וַיֹּאמֶר" המתייחסת לאמירתו של געל לאבימלך, היא מטבע לשון או אם געל שלח את אנשיו למסור את דבריו.[1]
המלחמה בין געל לבין אבימלך וזבול פקידו, הסתיימה בכך שאבימלך הכה את בעלי שכם בקרב בשדה פתוח, במצור על העיר ואף בהשמדת אלה, שנמלטו אל "מגדל שכם" או "בית אל ברית".[3]
מדרש שמו
הכתוב אינו מוסר מידע על אביו של געל, עבד. ייתכן כי שם משפחתו מרמז כי מעמדו נמוך כשל מעמד העבדים או ששם משפחתו הוא השם תאופורי, עבדיאל.[4] משה גרסיאל טוען כי מדובר בכינוי למעמדו, שהיה עבד לאדון.[5] מדרש שם סמוי מעמיד את בן העבד, געל מול בן האמה, אבימלך: ”מִי-אֲבִימֶלֶךְ וּמִי-שְׁכֶם כִּי נַעַבְדֶנּוּ-הֲלֹא בֶן-יְרֻבַּעַל, וּזְבֻל פְּקִידוֹ; עִבְדוּ, אֶת-אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם, וּמַדּוּעַ, נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ.” לדעת גרסיאל הכתוב רואה בשכם סמל לשיתוף פעולה ישראלי - כנעני. געל מציע שלא לעבוד את השניים אשר מסמלים נישואים ושיתוף בין העמים אליה הוא מתנגד. געל מבקש לבוא תחת עול חמור אבי שכם שמייצג לדידו כנעני טהור. פעמים מספר חוזרת המילה "עבד" וזאת כדי להדגיש את אי הסכמתו של געל לעבוד את אבימלך. הקריאה למרד המצוטטת מפי זבול פקידו של אבימלך אשר מפנה את דבריו לגעל :”וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל, אַיֵּה אֵפוֹא פִיךָ אֲשֶׁר תֹּאמַר, מִי אֲבִימֶלֶךְ, כִּי נַעַבְדֶנּוּ: הֲלֹא זֶה הָעָם אֲשֶׁר מָאַסְתָּה בּוֹ, צֵא-נָא עַתָּה וְהִלָּחֶם בּוֹ”.[6] המילה 'נעבדנו' מקבילה לשם עבד והמילה "מאסתה" מקבילה לתחושת מיאוס וגועל, המשתמעים מדבריו של פקידו של אבימלך.[7]
השם געל משמש מושא ללגלוג. מוצא השם, מתפרש מערבית דרומית ומשמעותו חיפושית. חוקר המקרא נות, מפרש את השם געל, כמג'עלן סוג של תמר.[8]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 שמריהו טלמון, עולם התנ"ך: שופטים, תל אביב, דודיזון עתי, 1996, עמ' 89.
- ^ פירוש רבי אברהם בן שלמה שופטים ט, כו
- ^ שופטים, ט, מ"ט.
- ^ יאירה אמית, מקרא לישראל: שופטים, ירושלים, מאגנס, 1999, עמ' 175.
- ^ משה גרסיאל, מדרשי שמות במקרא, רמת גן, רביבים, 1987, עמ' 38.
- ^ שופטים, ט', ל"ח.
- ^ משה גרסיאל, מדרשי שמות במקרא, רמת גן, רביבים, 1987, עמ' 39-38.
- ^ זאב ויסמן, סטירה פוליטית במקרא, ירושלים, מוסד ביאליק, 1996, עמ' 27.
25818569געל בן עבד