גוסטבו אדולפו בקר

גוסטבו אדולפו בקר (Gustavo Adolfo Bécquer) או בשם הולדתו גוסטבו אדולפו דומינגז בסטידה (Gustavo Adolfo Domínguez Bastida)‏ (17 בפברואר 1836 – 22 בדצמבר 1870) היה משורר, סופר, מחזאי ועיתונאי ספרותי ספרדי בתקופה הרומנטית המאוחרת. נחשב לראשון המשוררים הספרדיים המודרניים. יצירתו הספרותית של בקר מורכבת מלמעלה מ-100 שירים, המכונים "Rimas" (״חרוזים״), כ-20 סיפורים קצרים, המכונים "Leyendas" (״אגדות״), וממספר אגרות ספרותיות (Cartas literarias) . מרבית יצירותיו של בקר פורסמו בעיתון הספרותי El Contemporáneo בו עבד. לאחר מותו אוגדו היצירות לספר.

Portrait of Gustavo Adolfo Bécquer, by his brother Valeriano (1862)

תחילת דרכו

גוסטבו אדולפו בקר נולד ב-17 בפברואר 1836 בעיר סביליה שבספרד, למשפחה ממוצא פלמי. בגיל 5, התייתם גוסטבו מאביו, הצייר חוזה דומינגז בקר (José Domínguez Bécquer), ובגיל 11 התייתם מאמו. לאחר מות האם, עבר לחסותה של הסנדקית שלו, אשר סיפקה לו גישה לספרים והעניקה לו חינוך ברמה גבוהה. בשנת 1853, בהיותו בן 17, נסע למדריד על מנת לפתוח בקריירה ספרותית בבירת ספרד. בתחילה ניסה להקים כתבי עת והוצאות לאור, שכולן קרסו. בשנת 1861, נישא בקר ל- Casta Esteban Navarro, אולם נישואיו לא עלו יפה והשניים נפרדו בשנת 1868. לאחר גירושיו מאשתו, עבר לטולדו, יחד עם אחיו, הצייר ולריאנו בקר (Valeriano Bécquer). לשניים היה קשר קרוב וולריאנו השפיע רבות על חייו ויצירותיו של גוסטבו אדולפו בקר.

קריירה ספרותית

בשנת 1860 התקבל בקר לעבודה ככותב בכתב העת הספרותי El Contemporáneo, בו פרסם שירים וסיפורים עד שנת 1868. במקביל לעבודתו בכתב העת, עבד בצנזורה הממשלתית הספרדית. בתקופתו בעיר טולדו בקר התמנה כעורך של כתב העת ״La Ilustración de Madrid". במקביל, עסק בכתיבה, תחת שם בדוי, לעיתון הסאטירי "Gil Blas" שהיה ידוע בביקורתו החריפה על השלטון בספרד. למרות הצלחה יחסית זו, בקר נותר בחיי עוני.

מותו

בקר סבל במשך השנים מעוני ומחלות. אחיו, ולריאנו, נפטר בספטמבר שנת 1870. כשלושה חודשים מאוחר יותר, ב-22 בדצמבר, נפטר גוסטבו אדולפו גם כן, ככל הנראה ממחלת השחפת. בקר היה בן 34 בלבד במותו. כאשר שהה על ערש דווי, ביקש בקר מאוד מידידיו, כי לאחר מותו ישרפו את מכתביו ויצירותיו. זאת, משום שחשש שכתיבתו הסאטירית לעיתון הסאטירה הביקורתי "Gil Blas" תיחשף, דבר שיבייש, לטעמו, את עבודתו הספרותית ה״רצינית״, אותה פרסם תחת שמו האמיתי. בעוד שבימי חייו לא זכה בקר להכרה יוצאת דופן, פרסומה של יצירתו לאחר מותו קנתה לו מקום מרכזי בספרות הספרדית. בשנת 1871 חבריו של בקר הוציאו לאור את כתביו בשני כרכים, שכללו למעלה מ-70 משיריו, את יצירתו הסיפורית ומבחר איגרות ספרותיות. בתוך 7 שנים ממותו, נדפסו ארבע מהדורות נוספות של כתביו, שזכו לתפוצה רחבה בספרד ומחוצה לה. היום נחשב בקר לאחד המשוררים הנקראים ביותר בשפה הספרדית.

בקר והרומנטיציזם

בקר פעל ויצר בתקופה של תהפוכות פוליטיות רבות בספרד. החל משנת 1833, בספרד שררה אי יציבות פוליטית, במיוחד בשנות שלטונה של איזבלה השנייה, מלכת ספרד (1843-1868). בשנים אלו החזיקו את מושכות הכוח האמיתיות בשלטון אנשי צבא. אי הפופולריות האישית של המלכה בקרב הציבור, יחד עם חוסר יציבות והחלפה תדירה של הבכירים בממשל הביאו לחוסר יציבות ואלימות ברחבי ספרד. יש הטוענים כי לאירועים הפוליטיים בספרד של התקופה היה חלק בעיצוב תפיסת עולמו הקודרת של בקר, ועל ביטוייה בכתיבה פסימית וסקפטית לגבי אהבה והחיפוש אחר האידיאל. עם זאת, בקרב חוקרי הספרות הספרדית אין הסכמה מוחלטת לגבי מידת השפעת האירועים על בקר ויצירותיו ובאיזו מידה מדובר בקשר נסיבתי בלבד. זאת, לאור העובדה כי סופרים ומשוררים אחרים, בני אותה העת, כגון בניטו פרז גלדוס , אשר חווה גם הוא אירועים היסטוריים אלו, פנו דווקא ליצירה ריאליסטית ולא רומנטית כמו בקר.

בקר שייך לזרם הספרותי הרומנטי, שעיקר השפעתו בספרד הייתה במהלך המאה ה-19. גוסטבו אדולפו בקר נחשב לנציגו המובהק של הגל השני של הרומנטיקה, המכונה לעיתים "פוסט-רומנטיציזם". הרומנטיציזם של בקר מתממש לרוב בשפה פשוטה יחסית לתיאור מצבים מסובכים. יצירותיו מציגות גישה שונה לספרות. שיריו של בקר כתובים באופן סובייקטיבי, אפל, והם בעלי תוכן רגשי אינטנסיבי וליריקה פשוטה. כל אלו היוו חידוש ועמדו בניגוד לסגנונם של הסופרים והמשוררים המזוהים עם הגל הרומנטי הראשון, בתחילת המאה ה-19. ביצירותיו בקר עוסק רבות בתימה של האהבה וכן גם בתימה של השירה עצמה.

יצירותיו

שירים (Rimas) שיריו של בקר מאוגדים בקובץ Rimas, שפורסם על ידי חבריו לאחר מותו. בקובץ ישנם 77 שירים, הממוספרים לפי סדרם בספר.

אגדות (Leyendas) סיפורים רומנטיים, שחלקם מבוססים על מסורות מקומיות שבקר ליקט ועיבד. עלילות הסיפורים כוללות לרוב אלמנטים על-טבעיים ומסתוריים:

* El caudillo de las manos rojas, 1858.

• La vuelta del combate, 1858. (Continued: El caudillo de las manos rojas).
• La cruz del diablo, 1860.
• La ajorca de oro, 1861.
• El monte de las ánimas, 1861.
• Los ojos verdes, 1861.
• Maese Pérez, el organista, 1861.
• Creed en Dios, 1862.
• El rayo de luna, 1862.
• El Miserere, 1862.
• Tres fechas, 1862.
• El Cristo de la calavera, 1862.
• El gnomo, 1863.
• La cueva de la mora, 1863.
• La promesa, 1863.
• La corza blanca, 1863.
• El beso, 1863.
• La Rosa de Pasión, 1864.
• La creación, 1861.
• ¡Es raro!, 1861.
• El aderezo de las esmeraldas, 1862.
• La venta de los gatos, 1862.
• Apólogo, 1863.
• Un boceto del natural, 1863.
• Un lance pesado.
• Memorias de un pavo, 1865.
• Las hojas secas.
• Historia de una mariposa y una araña.
• La voz del silencio, 1923, Released by Fernando Iglesias Figueroa.
• La fe salva, 1923, Released by Fernando Iglesias Figueroa.
• La mujer de piedra, Unfinished.
• Amores prohibidos.
• El rey Alberto.

תרגומים לעברית

• מכתבים ספרותיים מבחר מסות, תרגום ומבוא: מענדל זאיאנץ, דחק, סדרת דרש - כתבי מופת בפואטיקה ואסתטיקה, 2020.

לקריאה נוספת

1. Hendrix, W.S. Gustavo Adolfo Becquer, The Modern Language Journal, Vol 20 No. 5 (Feb., 1936).
2. Gies, David. The Cambridge History of Spanish Literature ,Cambridge University Press, 2008.
3. Gonzalez – Gerth, Miguel. The Poetics of Gustavo Adolfo Becquer. MLN, Vol. 80, No. 2 Spanish Issue (Mar. 1965).
4. Moss, Joyce (ed.), World Literature and Its Times, Vol. 5: Spanish and Portuguese Literatures and Their Times, Gale: Detroit & New York, 2002

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גוסטבו אדולפו בקר בוויקישיתוף

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31192053גוסטבו אדולפו בקר