ג'פרי דאהמר
 | |
| ג'פרי דאהמר, כפי שצולם בתחנת המשטרה במילווקי ב-27 ביולי 1991 |
ג'פרי ליונל דאהמר, הידוע גם כ"הקניבל ממילווקי" (21 במאי 1960 – 28 בנובמבר 1994) היה רוצח סדרתי, סוטה וקניבל אמריקאי שרצח 17 גברים בין השנים 1978–1991. ב-15 בפברואר 1992 דאהמר הורשע ב-15 מעשי רצח שנעשו בויסקונסין, ונידון לחמישה עשר מאסרי עולם. לאחר מכן הוא נידון למאסר עולם נוסף על רצח נוסף שביצע באוהיו. ב-28 בנובמבר 1994 דאהמר הוכה למוות על ידי כריסטופר ג'יי סקארבר, אסיר אחר בבית הסוהר.
קורות חייו
רוב קורבנותיו של דאהמר היו צעירים ממוצא אפרו אמריקאי או אסייתי. בניגוד למרבית הרוצחים הסדרתיים, דאהמר לא התעלל בקורבנותיו בעודם בחיים אלא לאחר מותם.
ביום ה-22 ביולי 1991, הצליח אחד מקורבנותיו להימלט מביתו של דאהמר כשהאזיקים שבהם כבל אותו דאהמר עדיין מחוברים לפרק ידו, ונאסף על ידי ניידת סיור משטרתית. הוא הוביל את השוטרים לדירתו של דאהמר, שם נמצאו שרידיהם של 11 קורבנות. במהלך מעצרו והחיפוש בביתו נאבק דאהמר בשוטרים.
לאחר שהואשם ב-15 מקרי רצח, כפר דאהמר באישומים בטענת אי-שפיות. ביום 17 בפברואר 1992 דחה בית המשפט את טענתו וגזר עליו 15 תקופות עוקבות של מאסר עולם, שמשמען 936 שנות מאסר (במדינת ויסקונסין לא קיים עונש מוות).
דאהמר ריצה את עונשו בבית הסוהר "קולומביה" שבעיר פורטג' במדינת ויסקונסין. ביום 28 בנובמבר 1994, שותפו לתא, הכה אותו למוות.
אף על פי שאביו של דאהמר הסכים לסייע לרשויות להכיר וללמוד את המקרה המיוחד של בנו, הוא סירב לבקשתן לעשות שימוש במוחו של בנו לצורכי מדע, מטעמים דתיים. בשנת 1994 הוא הוציא לאור ספר בשם "סיפורו של אב", בו תיאר את מה שראה בו ככישלונו להגיע לבנו, לרבות השפעת מעשיו הנפשעים של דאהמר על משפחתו.
השלכות
לאחר מעצרו של דאהמר, נהרס בניין הדירות "אוקספורד" שבשכונת העוני במילווקי, ואף על פי שהועלו תוכניות להפוך את המקום לגן זיכרון, המגרש עומד כיום שומם לחלוטין ומוקף בגדר תיל גבוהה.
עד היום מתמודדות משפחות הקורבנות עם יגונן, אך לאחר שליונל דאהמר הוציא לאור את ספרו "סיפורו של אב", רבים מבני המשפחות הללו גילו כלפיו אמפתיה. הוא תרם חלק מהרווחים ממכירת ספרו לקורבנות ולבני משפחותיהם, ובשאר הרווחים עשה שימוש לכיסוי ההוצאות המשפטיות שמקורן בתביעות מיעוט שהוגשו נגדו, בהן הואשם ברשלנות על היותו אב חסר אחריות. הוא נושא עדיין את שם משפחתו המקורי "דאהמר", ולטענתו הוא עדיין אוהב את בנו למרות הפשעים שביצע.
אזכורים בתרבות
על דמותו של דאהמר יצאו מספר סרטים, החל משנת 1993. בשנת 2002 הופק סרט ביוגרפי נוסף אודותיו בשם "דאהמר" בכיכובו של ג'רמי רנר, והוא הוצג בהופעת בכורה בעיר מגוריו של דאהמר. הסרט, שהציג את דאהמר באור אנושי ואף אוהד למדיי, הביא בתגובה למחאתם של משפחות הקורבנות, והוא הועבר מיד לגרסת וידאו. בשנת 2004 פרסם המגזין 3DShroom Magazine כתבה שתיארה את דאהמר בתור "הרוצח הסדרתי הפתטי ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית" ושהציגה את חייו באור מעורר חמלה במיוחד כאשר השוו אותו לרוצחים סדרתיים אחרים שלא הביעו חרטה על מעשיהם כדוגמת טד בנדי או ג'ון ויין גייסי.
להקות מטאל שונות הזכירו אותו בשיריהם, וקורותיו של דהאמר מפורטות גם בסרט התעודה מ-2001, "Serial Killers: The Real Life Hannibal Lecters"[1].
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים- קרן סיאורדיה ושלי שמורק, ג'פרי דאהמר, באתר בואי נדבר רצח, 17 בנובמבר 2016
הערות שוליים
