ג'לואיט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ג'לואיט - צילום לווין

ג'לואיטמרשלית: Jaluit) הוא אחד האטולים של איי מרשל שבאוקיינוס השקט. נמצא כ-220 ק"מ דרומית מערבית לאטול מג'ורו בו ממוקמת בירת איי מרשל.

האטול כולל 144 איי אלמוגים, השטח היבשתי שלו הוא 11.34 קמ"ר, רוב השטח היבשתי נמצא באי הגדול ביותר שגם שמו ג'לואיט. שטח הלגונה 689.74 קמ"ר. בג'לואיט חיים 1788 תושבים (נכון ל-2011).

ב-1874 הכריזה ספרד על בעלותה על איי מרשל כולם וג'לואיט בכללם. ב-1884 העבירה ספרד את בעלותה על האיים לאימפריה הגרמנית שהחזיקה בהם במסגרת גינאה החדשה הגרמנית. בתקופת השלטון הגרמני הוקמו על האטול מספר תחנות סחר. לאחר מלחמת העולם הראשונה הוכלל האטול תחת המנדט הדרום-פסיפי שהעניק חבר הלאומים ליפן. בעקבות מלחמת העולם השנייה עבר האטול לשליטתה של ארצות הברית, עד למתן עצמאות לאיי מרשל בשנת 1986.

תחבורה

באטול קיים מנחת, מרובד חצץ, באורך כ-1500 מטר[1]. את המנחת משרתת חברת התעופה של איי מרשל.

אמנת ראמסאר

ב-13 ביולי 2004 נקבעה ג'לואיט כאתר מים בעל חשיבות בינלאומית במסגרת אמנת ראמסאר.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'לואיט בוויקישיתוף

הערות שוליים


ערך זה הוא קצרמר בנושא גאוגרפיה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.