ג'יימס הארווי רובינסון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. גֵ'יימְס הַארְוִי רוֹבִּינְסוֹן (באנגלית: James Harvey Robinson; [1]) היה היסטוריון אמריקאי שייסד יחד עם צ'ארלס אוסטין בירד את "היסטוריה חדשה" (New History), גישה דיסציפלינרית המנסה להשתמש בהיסטוריה כדי להבין בעיות עכשוויות, מה שהרחיב מאוד את היקף המחקר ההיסטורי ביחס למדעי החברה.[2][3]

קורות חיים

רובינסון נולד בבלומינגטון (אנ') באילינוי, לג'יימס הארווי רובינסון (1808–1874), נשיא בנק, ולטרישה מריה דרייק (1821–1908). לאחר שנסע לאירופה ב-1882, רובינסון החל ללמוד באוניברסיטת הרווארד ב-1884, וקיבל את התואר הראשון. בשנת 1887 והשני בשנת 1888. הוא המשיך את לימודיו באוניברסיטת שטרסבורג ובאוניברסיטת פרייבורג וקיבל את התואר השלישי שלו בפרייבורג בשנת 1890. בקיץ 1891 מונה רובינסון למרצה להיסטוריה של אירופה במה שכונה אז בית הספר לפיננסים של וורטון, באוניברסיטת פנסילבניה. ב-1895 הוא עבר לאוניברסיטת קולומביה כפרופסור מן המניין, שם הדריך סטודנטים רבים שהפכו למנהיגים משפיעים בתחומים שונים, בעיקר פרופסורים ברחבי ארצות הברית.[4]

בעקבות כמה עזיבות של חברי הסגל מאוניברסיטת קולומביה על רקע מחלוקות של חופש אקדמי - עזיבות שכללו את חברו צ'ארלס א. בירד - רובינסון התפטר מאוניברסיטת קולומביה במאי 1919[5] כדי להיות אחד ממייסדי בית הספר החדש למחקר חברתי (כיום ניו סקול), לשמש כחבר בית הספר החדש למחקר חברתי, ולשרת כמנהל הראשון של המוסד.[6]

רובינסון מת מהתקף לב בביתו במנהטן. גופתו נטמנה בבלומינגטון, אילינוי, בחלקת משפחת רובינסון בבית הקברות אוורגרין.

חייו הפרטיים ומשפחתו

ג'יימס הארווי רובינסון התחתן ב-1 בספטמבר 1889 בבלומינגטון שבאילינוי עם גרייס וודוויל ריד (Grace Woodville Read‏; 1866–1927). לא היו להם ילדים. רובינסון היה אחיו של הבוטנאי בנג'מין לינקולן רובינסון (אנ') (1864–1935). דרך אחותה של אשתו של רובינסון – איזבל המילטון "דלה" ריד (Isabel Hamilton "Delle" Read‏; 1858–1923), אשתו השנייה של ג'ון לואיס (1842–1921) – רובינסון היה דודו של ריד לואיס (Read Lewis‏; 1887–1984), עורך דין שבין השאר הקים ב-1921 את שירות המידע לשפות זרות וב-1940 היה שותף להקמת המגזין הספרותי Common Ground.

יצירות בולטות

היסטוריה חדשה

באמצעות כתביו והרצאותיו, שבהם הדגיש את "ההיסטוריה החדשה" - ההתקדמות החברתית, המדעית והאינטלקטואלית של האנושות ולא רק התרחשויות פוליטיות, רובינסון הפעיל השפעה חשובה על חקר ההיסטוריה והוראתה. עורך (1892–1895) של השנתונים של האקדמיה האמריקאית למדעי המדינה והחברה. הוא היה גם עורך שותף (1912–1920) של American Historical Review, ובשנת 1929, ירש את ג'יימס הנרי ברסטד כנשיא של האגודה ההיסטורית האמריקאית.

ספרי לימוד של היסטוריה אירופית

"מבוא להיסטוריה של מערב אירופה" של רובינסון (1902, שיצא אחר כך בכמה מהדורות) היה "ספר הלימוד הראשון בהיסטוריה של אירופה שהיה אמין במחקר, תוסס בטון וחודר בפירושיו. הוא חולל מהפכה בהוראת ההיסטוריה האירופית והעמיד דור שלם של תלמידי היסטוריה ומורים להיסטוריה בחובות לסופר". (הארי אלמר בארנס (אנ')[7])

הדעת בהתהוותה

ספרו של רובינסון "הדעת בהתהוותה: הקשר של אינטליגנציה לרפורמה חברתית" (The Mind in the Making: The Relation of Intelligence to Social Reform‏; 1921), היה רב מכר, והציג בפני דור של קוראים את העולם האינטלקטואלי של ההשכלה הגבוהה. הוא טען שחופש המחשבה חיוני להתקדמות. הספר גם הניח שאנשים בדרך כלל מחליפים התרצה בתבונה.

הספר ותנועת ההיסטוריה החדשה עצמה לא היו נטולי מבקרים חריפים. החוקר הקלאסי והאויב לחיבורים פרוגרסיביים בהיסטוריה פול שורי (אנ') (1857–1934) הכריז בביקורת על הספר:

אין לי סימפתיה עם התנשאות אקדמית כלפי סיפורת פופולרית, דרמה פופולרית או פופולריזציה של המדעים האמיתיים עד כמה שזה אפשרי. ואם מר רובינסון היה מממש את כישרונותיו שאינם מוטלים בספק של חיוניות ובהירות לכאורה בתחומים אלה, הייתי האחרון להתקטנן על גסויות ושטחיות שהן חלק בלתי נפרד מכך. אבל הוא עורך את פנייתו כהוגה ביקורתי ותלמיד של ההיסטוריה בכל חייו, ולכן הוגן להזכיר לו את מה שלמרות התמיכה בו של הביקורת האמריקאית, הוא כנראה יודע - שלפי שיקול דעתם של מי שפעם העריך כעמיתיו, הוא מוותר במהירות על תביעתו לתואר היסטוריון על ידי התעלמותו הפזיזה מהאזהרה historic scribitur ad narrandum, non ad probadum[10] [ההיסטוריה כתובה בנרטיב, לא מוכחת].

הקומדיה האנושית

ספרו האחרון של רובינסון "הקומדיה האנושית: כפי שהומצאה ובוימה על ידי האנושות עצמה" ("The Human Comedy: As Devised and Directed by Mankind Itself") (1937) מכיל הרהורים בוגרים שלו על היסטוריה לאחר חיים שלמים של מחקר.

  • מתוך פרק 1: "זו טכניקה גרועה כאשר מנסים להמיר את הדת של השכן באמצעות תקיפה ישירה של אמונותיו, במיוחד אלו מהסוג המקודש. אנו עלולים להחמיא לעצמנו שאנו מערערים אותן על ידי ההיגיון העוצמתי שלנו רק כדי לגלות שחיזקנו אותן כדי שתהיינה מוצקות יותר מאי פעם. לעיתים קרובות ההיסטוריה תעבוד במקום ששום דבר אחר לא יעבוד. היא משנה בעדינות את הגישה של האדם. ההפרכות הן חלשות בהשוואה לפעולתה המתונה, אך רבת העוצמה. להיות מודע להיסטוריה זה להיות בוגר".[8]
  • מתוך פרק 9: "ובאירוניה עילאית, המלחמה "להפוך את העולם בטוח לדמוקרטיה", הסתיימה בהשארת הדמוקרטיה בטוחה פחות בעולם מאשר בכל עת מאז קריסת המהפכות של 1848.

כתבים נבחרים

  • The German Bundesrath: A Study in Comparative Constitutional Law (= Publications of the University of Pennsylvania. Political Economy and Public Law Series. Band 3, Nummer 1). University of Pennsylvania, Philadelphia 1891 (Web link).
  • Petrarch. The First Modern Scholar and Man of Letters. A Selection from his Correspondence with Boccaccio and other Friends. G.P. Putman's Sons, New York 1898 (Web link).
  • An Introduction to the History of Western Europe. Ginn & Company, Boston 1902/1903 (online).
  • Readings in European history. Band 1: From the breaking up of the Roman Empire to the Protestant Revolt. Ginn & Company, Boston u. a. 1904 (Web link).
  • Readings in European history. Band 2: From the opening of the Protestant Revolt to the present day. Ginn & Company, Boston u. a. 1906 (Web link).
  • with Charles A. Beard: The Development of Modern Europe. An Introduction to the Study of Current History. Ginn & Company, New York 1907.
  • The new history – essays illustrating the modern historical outlook. Macmillan Company, New York 1912 (Web link).
  • with James H. Breasted: Outlines of European History. Band 1: Earliest Man. The Orient, Greece, and Rome. Europe from the break-up of the Roman Empire to the Opening of the Eighteenth Century. Ginn and Company, Boston u. a. 1914 (Web link).
  • with Charles A. Beard: Outlines of European History. Band 2: From the Seventeenth Century to the Present Time. Ginn and Company, Boston u. a. 1914 (Web link).
  • Medieval and modern times. An introduction to the history of western Europe from the dissolution of the Roman Empire to the opening of the great war of 1914. Ginn and Company, Boston u. a. 1916; Web link).
  • with Charles A. Beard: History of Europe: Our Own Times. The Eighteenth and Nineteenth Centuries, the Opening of the Twentieth Century and the World War. Ginn and Company, Boston u. a. 1921 (Web link).
  • The Mind in the Making: The Relation of Intelligence to Social Reform. Harper & Brothers, London/New York 1921 (online).
  • The Humanizing of Knowledge. George H. Doran Company, New York 1923.
  • with Emma Peters Smith: Our World Today and Yesterday. A History of Modern Civilization. Ginn and Company, Boston u. a. 1924 (Web link).
  • The Ordeal of Civilization: A Sketch of the Development and World-Wide Diffusion of Our Present-Day Institutions. Harper & Brothers, New York/London 1926 (Web link).
  • The Human Comedy: As Devised and Directed by Mankind Itself. Harper & Brothers, New York/London 1937 (Web link).

לקריאה נוספת

  • Hendricks, Luther Virgil (1946). James Harvey Robinson – Teacher of History (PhD dissertation). New York City: King's Crown Press, Columbia University.
  • Mattson, Kevin (בינואר 2003). "The Challenges of Democracy: James Harvey Robinson, the New History, and Adult Education for Citizenship". Journal of the Gilded Age and Progressive Era. 2 (1): 48–79. doi:10.1017/S1537781400002358. JSTOR 25144317. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Whelan, Michael, EdD (בפברואר 1991). "James Harvey Robinson, The New History, and the 1916 Social Studies Report". The History Teacher. 24 (2): 191–202. doi:10.2307/494125. ISSN 0018-2745. JSTOR 2141735. {{cite journal}}: (עזרה)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'יימס הארווי רובינסון בוויקישיתוף

ויקיטקסט כתביו של ג'יימס הארווי רובינסון בוויקיטקסט באנגלית

הערות שוליים

  1. ^ James Harvey Robinson, Britannica.com, 1999
  2. ^ Barnes, Harry Elmer (1927). "Chapter 10: James Harvey Robinson". In Odum, Howard Washington (1884–1954) (ed.). American Master of Social Science: An Approach to the Study of Social Sciences Through a Neglected Field of Biography. New York: Henry Holt & Company. pp. 321–408 – Internet Archive.
  3. ^ J. R. Pole, The New History and the Sense of Social Purpose in American Historical Writing
  4. ^ Harvard College: Class of 1887; Furber, George Pope (1864–1919), Class Secretary (1893). "Record of the Class: June 1890–June 1893 – James Harvey Robinson". Secretary's Report. Vol. 3. Burlington, Vermont: Free Press Association. p. 85. Retrieved via Google Books.
  5. ^ New York Times, The (May 6, 1919). "History Professor Quits at Columbia – James H. Robinson Resigns to Lecture in the New School for Social Research" (PDF). Vol. 68, no. 22382. p. 10. Retrieved via TimesMachine.
  6. ^ Luther V. Hendricks, James Harvey Robinson and the New School for Social Research
  7. ^ Robinson, James Harvey; (introduction by Harry Elmer Barnes) (1937). "Introduction". The Human Comedy – As Devised and Directed by Mankind Itself (1st ed.). New York: Harper & Brothers. p. ix. Retrieved – via Internet Archive.
  8. ^ Robinson, James Harvey; The Human Comedy – As Devised and Directed by Mankind Itself (1st ed.). New York: Harper & Brothers. p. ix. Retrieved via Internet Archive.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38167498ג'יימס הארווי רובינסון

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ג%27יימס_הארווי_רובינסון&oldid=2539427"