ג'ון, מלך סקוטלנד

ג'ון הראשון
John de Balliol

לידה	1249 לערך
פטירה	25 בנובמבר 1314 טירת האליקור
מקום קבורה	ביילאול-סור-אאון
בת זוג	אליזבת דה וארן
שושלת בית באליול
תואר מלך סקוטלנד
מלך סקוטלנד 17 בנובמבר 1292 – 10 ביולי 1296 (3 שנים ו־33 שבועות) → מרגרט רוברט הראשון ←

ג'ון דה באליול (באנגלית: John de Balliol; נולד ב-1249 לערך - 25 בנובמבר 1314) היה מלך סקוטלנד בין השנים 1292–1296.

קורות חיים

פרטים מעטים ידועים על ילדותו של ג'ון. ג'ון נולד ככל הנראה בשנת 1248 או בשנת 1250. מקום הולדתו אינו ידוע, וייתכן שנולד בגאלווי, בפיקרדי או בטירת ברנארד. ג'ון היה בנם של ג'ון, בארון באליול ושל דרוורגווילה מגאלווי, בתה של מרגרט מהאנטיגנדון, בתו של דייוויד, רוזן האנטיגנדון, נכדו של דייוויד הראשון.

המלכתו על סקוטלנד

בעקבות מותה של מרגרט, העלמה מנורווגיה בשנת 1290 היה ג'ון אחד המועמדים לרשת את כתר סקוטלנד בשל היותו צאצא של דייוויד הראשון. מולו התמודד רוברט ברוס, לורד אנאדייל, נינו של דייוויד הראשון.

ג'ון הגיש את תביעתו לכתר למועצה הגדולה של סקוטלנד, בה נכח גם אדוארד הראשון, מלך אנגליה כבורר, בבריק על טוויד ב-6 ביוני 1291.

המועצה הגדולה של סקוטלנד החליטה לטובתו של באליול בטירת בריק ב-17 בנובמבר 1292, והוא הוכתר על אבן הגורל שבמנזר סקון ב-30 בנובמבר 1292 - יום אנדרו ה"קדוש".

אדוארד הראשון, אשר לחץ על המועצה להכיר בו כלורד העליון של סקוטלנד (ולמעשה במלך סקוטלנד כוואסל שלו), לחץ על ג'ון וגזל ממנו סמכויות. אצילי סקוטלנד מאסו בלחץ האנגלי נפגשו בסטירלינג ביולי 1295 והחליטו לכרות ברית עם צרפת.

הוויתור על הכתר

כאשר המלך אדוארד הראשון גילה על הברית עם צרפת, פלש לסקוטלנד. פלישה זו החלה את מלחמות העצמאות של סקוטלנד. הסקוטים הובסו בקרב דנבר והצבא האנגלי השתלט על טירת דאנבאר ב-27 באפריל 1296. ג'ון נאלץ לוותר על כיסאו, וכתב הוויתור נחתם ב-10 ביולי 1296. ג'ון נלקח למצודת לונדון ונכלא בה לזמן קצר, אולם שוחרר ביולי 1299 והורשה לצאת לגלות בצרפת. בהגיעו לדובר ערך הצבא האנגלי חיפוש בכליו ומצא בו את כתר סקוטלנד וכלי זהב וכסף רבים, ואלה הוחרמו. ג'ון הועבר להגנתו של האפיפיור בוניפקיוס השמיני כאשר האפיפיור התחייב שג'ון יישאר בארמונו. בקיץ 1301 עברו ג'ון ומשפחתו להתגורר בבית המשפחה בהליקור שבפיקרדי.

בשל הלחץ שהופעל עליו על ידי מלך אנגליה, אצילי סקוטלנד והעם הסקוטי המשיכו לראות בו כמלך החוקי של סקוטלנד. ב-1297 פרץ מרד בסקוטלנד בראשות ויליאם וולאס ואנדרו דה מוריי, והם טענו שהם פועלים להביא להשבת המלך ג'ון לכס הסקוטי. ג'ון עצמו נותר בצרפת ולא תמך במאבק העצמאות הסקוטי, וסקוטלנד נותרה בלא מונרך עד המלכתו של רוברט דה ברוס (נכדו של רוברט ברוס, לורד אנאדייל, שהתמודד מול ג'ון על הכס ב-1290) בשנת 1306.

ג'ון נפטר ב-25 בנובמבר 1314 בטירת האליקור שבפיקרדי, ונקבר בכנסיית וואסט ה"קדוש" שבבאליול-סור-אאון.

צאצאיו

ג'ון נשא לאישה את איזבלה דה וארן, בתו של ג'ון דה וארן ושל אליס דה לוסינאן ב-7 בפברואר 1281. לג'ון היו שני בנים ובת:

• אדוארד באליול - לימים הטוען לכתר סקוטלנד. לא היו לו ילדים.
• הנרי דה באליול - נפטר בקרב אנאן ב-16 בדצמבר 1332. לא היו לו ילדים.
• אגנס או מוד באליול, נישאה לבראיין פיצאלאן, לורד פיצאלן.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון, מלך סקוטלנד בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ג'ון, מלך סקוטלנד27328955