ג'וב הארימן
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. ג'ובּ (איוב) הארימן (אנגלית: Job Harriman; 15 בינואר 1861 - 26 באוקטובר 1925) פוליטיקאי סוציאליסט ואוטופיסט אמריקני. התמודד בשנת 1900 לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית תחת יוג'ין דבס שרץ לנשיאות מטעם המפלגה הסוציאליסטית האמריקנית. לאחר מכן התמודד פעמיים לראשות העיר לוס אנג'לס כשהוא זוכה לתשומת לב ותמיכה רבה. הגה וייסד את קומונת לאנו דל ריו בקליפורניה, שמאוחר יותר עברה למושבה ניו לאנו בלואיזיאנה.
ביוגרפיה
שנים ראשונות
נולד ב-15 בינואר 1861 במחוז קלינטון באינדיאנה. התגורר עם משפחתו בחווה עד גיל 18. בצעירותו ספג השפעה דתית מהוריו, ולאחר שסיים לימודיו באוניברסיטת באטלר ב-1884, עסק בכמורה, אך החל לפתח ספקות ביכולותיה של הדת המאורגנת להשפיע באופן משמעותי על חייהם של האנשים הפשוטים, ומאוחר יותר כפר ברעיונות הדת המאורגנת.
ככל שנע הארימן מאמונה רוחנית לפילוסופיה מטריאליסטית, הוא התחבר להגות הסוציאליסטית. בייחוד הושפע מהאוטופיה 'מבט לאחור' מאת אדוארד בלאמי. הוא עבר לסן פרנסיסקו כדי להקים מועדון לאומי המוקדש לניסיונות ליישם את רעיונותיו של בלאמי. מאוחר יותר, ככל שהעמיק בכתבי קרל מרקס, התרחק עוד יותר מרעיונות הסוציאליזם הדתי והתקרב לרעיונות המרקסיסטיים. בהמשך עזב הארימן את הכנסייה לחלוטין, למד משפטים והקים משרד עורכי דין.
ב-1902 כתב: "בספק ולא באמונה טמונה גאולת העולם. האמונה היא אשליה ותרמית: מלכודת, כלא. היא מאיימת על התבונה. באמצעות הפחד מפני ייסורים נצחיים מוחצת הדת את הפעילות האינטלקטואלית. באמצעות פולחן הגיבורים היא הורסת את האינדיווידואליות. באמצעות תקוות לעתיד לבוא היא מונעת את צמחיתן של אידיאלים להווה. היא הופכת אותנו גזע של פחדנים אינטלקטואליים. היא משנה במעט אם בכלל את יחסינו האחד לשני. אבל הספק משחרר אותנו".
הארימן נישא לאחותו של שותפו לחדר בקולג', מארי תיאודוסיה גרי, ב-1895 נולדו לזוג תיאומים, בן ובת, אך ביתו נפטרה בילדותה.
קריירה פוליטית
בתחילה הזדהה הארימן עם המפלגה הדמוקרטית, אולם משנתקרב לסוציאליזם, עזב את המפלגה והצטרף למפלגת העבודה הסוציאליסטית האמריקנית (SLP). ב-1898 רץ מטעם מפלגה זו לתפקיד מושל קליפורניה. הארימן עזב את ה-SLP כשנתפצלה ב-1899, שאירע בעקבות ניסיונה של המפלגה להקים ארגוני עובדים מפלגתיים, שהתחרו באיגודים הקיימים שהיו מאורגנית בפדרציית העבודה האמריקאית. הארימן הזדהה עם עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האמריקנית (SDP) שמרכזה היה בחוף המזרחי ושעימה היו מזוהים גם הנרי סלובודין (Henry Slobodin) ומוריס הילקוויט (Morris Hillquit).
ב-1900 במסגרת מגעים בין הארגונים המזרחיים והמרכז-מזרחיים של ה-SDP הוסכם כי הארימן ירוץ לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית תחת המועמד לנשיאות יוג'ין דבס.
הארימן רץ גם פעמיים בעשור השני של המאה ה-20 לראשות עיריית לוס אנג'לס. בפריימריז ב-1911 זכה ל-44% מהקולות, והיה מועמד מוביל לראשות העיר. עם זאת, הוא הסתבך בפרשת הפיצוץ בבניין מערכת העיתון הלוס אנג'לס טיימז. בפיצוץ הואשמו שני פעילים סוציאליסטים, האחים ג'ון וג'יימס מקנמרה. אנשי המפלגה הסוציאליסטית נרתמו לנסות ולסייע להם, והארימן היה אחד מעורכי הדין שהתגייסו לכך יחד עם עורך הדין קלרנס דרוו (Clarence Darrow). הארימן לא היה מודע למעשה לאשמתם של השניים, והאמין כי הוא מגן על נאשמים חפים מפשע שהופללו. לפיכך, הופתע מחתימת הסכם עסקת טיעון, שהוביל דרוו, במסגרתו הודו השניים במעשה. לצערו, ההודאה הגיע לפני מועד הבחירות לראשות העיר והקשר שלו לפרשה פגע בקמפיין שלו אנושות. הוא הפסיד בבחירות אלו לג'ורג' אלכסנדר. ב-1913, רץ פעם נוספת לראשות העיר, וקיבל 26% מהקולות בפריימריז.
המושבה הסוציאליסטית לאנו
בעקבות תבוסתו השנייה בקמפיין לראשות העיר לוס אנג'לס, עזב הארימן את הפעילות הפוליטית המפלגתית, והחל לפעול להקמת קהילה אוטרקית בהתאם לעקרונות סוציאליסטיים. לצד קבוצה של משקיעים שהיו שותפים לאמונתו, הקים חברת מניות אשר רכשה כ-2000 אקרים וזכויות מים באזור עמק אנטילופ, ליד מדבר מוהאבי שם ייסדו מושבה בשם לאנו דל ריו.
הקמת הקהילה פורסמה בעיתונות הסוציאליסטית ומניות נמכרו למתיישבים, תוך שהקומונה מבטיחה לבאים שכר קבוע ושוויון זכויות בקהילה. ההתיישבות שהחלה ב-5 משפחות צמחה עם הזמן ללמעלה מ-1000 אנשים. אוהלים הוחלפו במבני קבע, והוקמו מנסרה, כבשן, בית שימורים ומאפייה לצד שדות של אספסת ותירס. הקומונה רכשה עיתון משלה, The Western Comrade, שמאוחר יותר שינה שמו ל-The Llano Colonist ונערך על ידי הארימן.
מחלוקות באשר לזכויות המים וקושי של הקהילה להתבסס כלכלית, גרמו לנטישת ההתיישבו בלאנו דל ריו. מרבית חבריה עברו לנקודה חדשה בשם ניו לאנו בלואיזיאנה בשנת 1918. האקלים בלואיזיאנה לא היה בריא להארימן והוא שב ללוס אנג'לס. קהילת ניו לאנו הוסיפה להתקיים עד סוף שנות ה-30. הארימן שב להתגורר בפרוור של לוס אנג'לס עד מותו ב-26 באוקטובר 1925. הוא הותיר אחריו את אשתו מארי תיאודוסיה גרי, ובנו גריי צ'נווית הארימן.
קישורים חיצוניים
31060620ג'וב הארימן