ברנט מייבנק
 | |
| לידה |
7 במרץ 1899 צ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית, ארצות הברית .svg){kind=small} |
|---|---|
| פטירה |
1 בספטמבר 1954 (בגיל 55) פלט רוק, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית  |
| מדינה | ארצות הברית |
| השכלה | מכללת צ'ארלסטון, בית ספר יסודי, Porter-Gaud School |
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית |
ברנט רט מייבנק (באנגלית: Burnet Rhett Maybank; 7 במרץ 1899 – 1 בספטמבר 1954) היה חבר הסנאט של ארצות הברית במשך שלוש קדנציות, מושל קרוליינה הדרומית ה-99, וראש עיריית צ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית. הוא היה המושל הראשון מצ'ארלסטון מאז מלחמת האזרחים האמריקנית (1861–1865) ואחד מעשרים אנשים בהיסטוריה של ארצות הברית שנבחרו לתפקידי ראש העיר, המושל וחבר הסנאט של ארצות הברית. במהלך כהונתו בסנאט, מייבנק היה בעל ברית רב עוצמה של הנשיא פרנקלין ד. רוזוולט. מותו הבלתי צפוי ב-1 בספטמבר 1954, מהתקף לב, הוביל לכך שסטרום ת'ורמונד נבחר לסנאטור.
ביוגרפיה
ראשית חייו ומשפחתו
מייבנק נולד ב-7 במרץ 1899 בצ'ארלסטון, קרוליינה הדרומית, לאחת המשפחות הבולטות והעשירות בעיר. הוא היה צאצא ישיר של חמישה מושלי קרוליינה הדרומית לשעבר: תומאס סמית', רולינס לוונדס, רוברט גיבס, ג'יימס מור וויליאם אייקן הבן. בנוסף, הוא היה קשור לסנאטור האמריקאי רוברט ברנוול רט. מייבנק סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית של פורטר (הידועה כיום בשם פורטר-גאוד) ולאחר מכן קיבל תואר מהמכללה של צ'ארלסטון. הוא שירת בצי ארצות הברית במהלך מלחמת העולם הראשונה.
ברנט מייבנק היה בנם של ד"ר ג'וזף מייבנק השישי והרייט לוונדס רט, הראשון מבין עשרה ילדים. הוא התחתן עם אליזבת דה-רוסט מאיירס ב-28 ביוני 1923. נולדו להם שלושה ילדים: בן, ברנט, ושתי בנות, אליזבת ורוברטה. לאחר מותה של אשתו הראשונה נישא מייבנק בשנית, אך מהנישואים השניים לא נולדו לו ילדים. בנו, ברנט ר. מייבנק הבן, כיהן מאוחר יותר בתפקיד סגן מושל קרוליינה הדרומית, וכן כיהן כמחוקק באספה הכללית והיה מועמד לתפקיד המושל.
קריירה
ראש עיריית צ'ארלסטון
לפני שהתעניין בפוליטיקה ובשירות הציבורי, מייבנק התבסס בעסקי ייצוא הכותנה מ-1920 עד 1938. כדמוקרט כל חייו, מייבנק נכנס לפוליטיקה בפעם הראשונה ב-1927, כשנבחר לכהונה של ארבע שנים בתור יו"ר בצ'ארלסטון. הוא מונה לראשות העיר באופן זמני ב-1930 ולאחר מכן נבחר לראשות העיר צ'ארלסטון ב-1931, וכיהן בתפקיד עד 1938. כראש עיר, מייבנק איזן את התקציב במהלך השפל הגדול. הוא סירב להעלות את משכורתו ל-6,000 דולר מ-3,600 דולר,[1] [2] והפחית מיסים מקומיים. מייבנק ניצל מימון פדרלי תחת הממשל של הנשיא פרנקלין ד. רוזוולט לפינוי שכונות עוני, בניית דיור ציבורי ותשתיות אחרות ותמיכה בתשלומי אבטלה. הוא גם השתמש במענק של מינהל קידום העבודות (WPA) כדי לשחזר את תיאטרון Dock Street ההיסטורי, ומענקים אחרים הועברו לשיפורי תשתית כמו מספנות העיר ומשרפה בעיר.
בתקופה זו מונה מייבנק גם כחבר במועצת המדינה לבקרת הבנקים (1932–1933) והיה יושב ראש רשות השירות הציבורי של קרוליינה הדרומית (1935–1939).[1] הוא פיקח על פרויקט חשמל בחסות המדינה על נהר סנטי. פרויקט זה, המכונה "רשות עמק טנסי הקטנה", נבנה כדי לשלוט על שיטפונות וכן לספק חשמל הידרואלקטרי למדינה. מייבנק היה תומך שמרני בניו דיל של הנשיא רוזוולט, שמימן עבודות ציבוריות ותוכניות עבודה. אבל הוא התנגד לחלק ממדיניות העבודה של הנשיא. בנוסף, הוא מונה על ידי המושל כחבר במועצה המייעצת של מדינת קרוליינה הדרומית של מינהל העבודה הציבורי הפדרלי מ-1933 עד 1934.
מושל קרוליינה הדרומית
עם הפרסום המפרגן מפרויקט Santee, בסיס פוליטי חזק בצ'ארלסטון, ותמיכה מהמנטור שלו, הסנאטור האמריקני ג'יימס פ. ביירנס, מייבנק נבחר כמושל ב-1938. [3] כמושל, מייבנק ניסה ללא הצלחה להקים כוח משטרה מדינתי הולם, אך הוא פיקח באופן נמרץ על העמדה לדין של הגורמים הפליליים במדינה. הוא אכף בקפדנות את חוקי האלכוהול וההימורים. [4] מייבנק התערב באופן אישי כדי למנוע הרס של חומה גבוהה מסביב לכלא ההיסטורי בצ'ארלסטון כאשר הוא הפך מאוים על ידי הרחבת פרויקט דיור. [5]
הוא נלחם בקו קלוקס קלאן, שהגיע לשיאו בשנות ה-20, אך עדיין היה פעיל. מייבנק הרחיב הזדמנויות כלכליות עבור אנשים שחורים בחברה המופרדת על רקע גזעי וניסה לשפר את איכות בתי הספר של השחורים במדינה, שהיו חסרי מימון באופן היסטורי. הוא לא עשה דבר כדי לשנות את שלילת הזכויות של שחורים עקב סעיפים בחוקת המדינה וחוקי הבחירות מאז תחילת המאה ה-20.
סנאטור ומוות בטרם עת
בינואר 1941 הנשיא רוזוולט מינה את ביירנס לבית המשפט העליון של ארצות הברית. מייבנק זכה בבחירות מיוחדות על מושב הסנאט האמריקאי של ביירנס בספטמבר 1941, והביס את המושל לשעבר אולין ד. ג'ונסטון עם 56.6 אחוזים מהקולות. [6] ב-1942 נבחר מייבנק לתקופת כהונה מלאה של שש שנים, וב-1948 הוא נבחר מחדש ללא התנגדות, וכיהן עד מותו ב-1954.
מייבנק היה סנטור רב עוצמה, חלק מהגוש הדמוקרטי הדרומי. מייבנק כיהן כיו"ר הוועדה לבנקאות ומטבע וכיו"ר משותף של הוועדה המשותפת לייצור ביטחוני. כיו"ר ועדת המשנה למשרדים עצמאיים, במסגרת ועדת ההקצאות, סיפק מייבנק תמיכה קריטית להמשך תוכנית הנשק הגרעיני של ארצות הברית בתחילת שנות ה-50.[7] הוא הציג את "תיקון מייבנק", שהוצמד לחוק ההקצבות להגנה משנת 1953. התיקון שחרר את משרד ההגנה מחקיקה פדרלית לכוון אחוז מהוצאותיו לאזורי אבטלה גבוהים. [8] זמן קצר לפני מותו נבחר מייבנק לאחד מ"20 האמריקנים המשפיעים ביותר" על ידי המגזין Fortune.
מייבנק מת מהתקף לב בבית הקיץ שלו בפלט רוק, קרוליינה הצפונית ב-1 בספטמבר 1954. הוא נקבר בבית הקברות מגנוליה בצ'ארלסטון. כמה מכובדים השתתפו בהלוויה, כולל המושל ג'יימס פ. ביירנס, סטרום ת'ורמונד, ארנסט פ. הולינגס, שלושה עשר סנאטורים, חברי קונגרס ופקידי מדינה ומקומיים. [9] מותו הפתאומי של מייבנק חודשיים לפני יום הבחירות פתח את הבחירות לסנאט בקרוליינה הדרומית ב-1954. סטרום ת'ורמונד ניצח כמועמד לכתיבה (כלומר, מועמד ששמו לא מופיע בפתק ההצבעה והוא מבקש להיבחר באמצעות כתיבת שמו בפתק ההצבעה) מול המועמד שנבחר על ידי מנהיגי המפלגה הדמוקרטית להחליף את מייבנק.[7]
לאחר מותו של מייבנק, מקומות רבים ברחבי המדינה נקראו לכבודו, כולל כביש מייבנק, גשר ברנט מייבנק ואולם מייבנק בקולג' של צ'ארלסטון. [10] [11]
קישורים חיצוניים
- ברנט מייבנק באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ברנט מייבנק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "Maybank Votes; Goes To Columbia". News & Courier. Charleston, South Carolina. 17 בספטמבר 1941. p. 2. נבדק ב-20 בינואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The Leader South Carolina Needs (editorial)". News & Courier. Charleston, South Carolina. 11 בספטמבר 1938. p. 1. נבדק ב-20 בינואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Next Governor Cheered By 600 at Big Banquet". News & Courier. Charleston, South Carolina. 9 בנובמבר 1938. p. 1. נבדק ב-20 בינואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "War Declared by Maybank On Gambling and Bootlegging". News & Courier. Charleston, South Carolina. 19 בינואר 1939. p. 1. נבדק ב-20 בינואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Governor Steps in to Save Jail Wall from Demolition". News & Courier. 20 במרץ 1939. p. 10. נבדק ב-20 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Governor Bests Olin D. Johnston in Runover Race". News & Courier. Charleston, South Carolina. 17 בספטמבר 1941. p. 1. נבדק ב-20 בינואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 7.0 7.1 Andrew Glass. "Powerful senator's early death roils South Carolina politics, Sept. 1, 1954". Politico (באנגלית). נבדק ב-2020-08-07.
- ^ Burnet Maybank Senatorial Papers (אורכב 06.11.2008 בארכיון Wayback Machine), College of Charleston
- ^ "Final Rites Held For Sen. Maybank". News & Courier. Charleston, South Carolina. 4 בספטמבר 1954. p. 1. נבדק ב-20 בינואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Stockton, Robert (11 בדצמבר 1971). "New Building To Be Named For Maybank". News & Courier. Charleston, South Carolina. pp. 1B. נבדק ב-20 בינואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Stockton, Robert (12 ביולי 1972). "Maybank Building Ceremonies Held". News & Courier. Charleston, South Carolina. pp. 10A. נבדק ב-20 בינואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה)
ברנט מייבנק40258838Q881585