ברבור A
 | |
| ברבור A בשילוב של תמונות באור נראה (צהוב, טלסקופ החלל האבל), בקרני X (כחול, טלסקופ החלל צ'נדרה) ובגלי רדיו (אדום, המערך הגדול מאוד) | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | ברבור |
| שמות נוספים | 3C 405 |
| סוג | גלקסיה אליפטית |
| בהירות נראית | 15.1+[1] |
| סיווג מורפולוגי | E[1] |
| עלייה ישרה | 19ʰ 59ᵐ 28.3566ˢ |
| נטייה | 02.1″ 44′ 40°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 21.2- |
| מרחק[2] |
600,000,000 שנות אור 183,958,793.23 פארסק |
| קוטר | 80,000[3] שנות אור |
| הסחה לאדום |
16,360[1] ק"מ/שנייה 0.056 |
ברבור A (נקראת גם 3C 405) היא גלקסיה אליפטית הנמצאת במרחק של כ-600 מיליון שנות אור משביל החלב בקבוצת הכוכבים ברבור. גלקסיה זו היא גלקסיית הרדיו הראשונה שהתגלתה והיא מקור גלי רדיו הרביעי בעוצמתו בשמים (אחרי שארית הסופרנובה קסיופאה A, גלקסיית הרדיו קנטאור A וליבת שביל החלב קשת A ולמעט השמש).[4]
היסטוריה
מקור גלי הרדיו ברבור A התגלה בשנת 1939 על ידי גְרוֹט רֶבֶּר שהיה הראשון שניסה למפות את השמים באמצעות גלי רדיו. רבר השתמש ברדיו-טלסקופ שבנה בעצמו וצפה בשמים בתדר של 160 מגה-הרץ שבאמצעותו גילה מספר מקורות חזקים של גלי רדיו וביניהם ברבור A, קשת A, קסיופאה A וירכתי הספינה A.[5] בשנת 1951 ערכו האסטרונומים וולטר באדה ורודולף מינקובסקי תצפיות במצפה הכוכבים פאלומר באמצעות טלסקופ הייל ובהן נצפו באור נראה המקורות של ברבור A, קסיופאה A וירכתי הספינה A. בעוד שקסיופאה A וירכתי הספינה A התגלו כערפיליות בתוך שביל החלב (ולימים זוהו כשאריות סופרנובה) ברבור A זוהתה כזוג גלקסיות בתהליך של התנגשות.[6] תצפיות מאוחרות יותר שללו את ההשערה שמקור גלי הרדיו הוא התנגשות גלקסיות וקבעו שהמקור הוא הגלקסיה עצמה,[7] מה שהפך את ברבור A לגלקסיית הרדיו הראשונה שהתגלתה. באדה ומינקובסקי ערכו גם ניתוח ספקטרוסקופי של קרינת הגלקסיה וזיהו ספקטרום פליטה שמאפיין גלקסיות סייפרט.[8] עם השלמת המערך הגדול מאוד בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 התגלו גם האונות שמסביב לגלקסיה שיוצרות את רוב הקרינה בגלי רדיו.[9]
מאפיינים
ברבור A היא גלקסיה אליפטית עם גרעין גלקטי פעיל, שבמרכזו חור שחור על-מסיבי שמסתו מוערכת בכ-2.5×109 מסות שמש.[10] גודלה הזוויתי הנראה של הגלקסיה הוא כ-חצי דקת קשת שממרחק של 600 מיליון שנות אור שקול לקוטר של כ-90,000 שנות אור. מהגלקסיה יוצאים שני סילונים של חומר במהירות של כעשירית ממהירות האור והם משתרעים למרחק של כ-250,000 שנות אור ממרכז הגלקסיה ומהווים את המקור העיקרי לקרינת הרדיו.[11] האור הנפלט מגרעין הגלקסיה מראה קווי פליטה של מימן, חנקן, חמצן ונאון[8] ומרוחב הפסים נראה שהחומר במרכז הגלקסיה נע במהירויות של 900-300 קילומטרים בשנייה.[10]
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים- ברבור A, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 SIMBAD: Cygnus A
- ^ NASA: Light from Cygnus A, Astronomy Picture of the Day (24.1.2015)
- ^ NED: Cygnus A
- ^ W. D. Reeve: Important Celestial Radio Sources, Reeve Observatory
- ^ G. Reber: Cosmic Static, Astrophysical Journal, vol. 100, p.279 (1944)
- ^ W. Baade & R. Minkowski: Identification of the Radio Sources in Cassiopeia, Cygnus A, and Puppis A, Astrophysical Journal, vol. 119, p. 210 (1954)
- ^ T. A. Matthews, W. W. Morgan, & M. Schmidt: A Discussion of Galaxies Indentified with Radio Sources, Astrophysical Journal, vol. 140, p.35 (1964)
- ^ 8.0 8.1 W. Baade & R. Minkowski: Identification of the Radio Sources in Cassiopeia, Cygnus A, and Puppis A, Astrophysical Journal, vol. 119, p. 213 (1954)
- ^ The National Radio Astronomy Observatory: Cygnus A, VLA observation from 1.2.1983
- ^ 10.0 10.1 C. Tadhunter, A. Marconi, D. Axon, K. Wills, T.G. Robinson & N. Jackson: Spectroscopy of the near-nuclear regions of Cygnus A: estimating the mass of the supermassive black hole (2014)
- ^ P. E. J. Nulsen, A. J. Young, R. P. Kraft, B. R. McNamara, & M. W. Wise: Interaction of Cygnus A with its environment, International Astronomical Union, Symposium No. 313 (2014)
31241905ברבור A