בנימין וילקומירסקי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה . בנימין וילקומירסקי (Binjamin Wilkomirski) היה השם אותו אימץ ברונו גרוסיאן (Bruno Grosjean; נולד כברונו דסקר (Bruno Dössekker) ב-1941) בעת שהתיימר להיות ניצול שואה[1].
ב-1995 פרסם וילקומירסקי, שחי באזור דובר הגרמנית של שווייץ, ספר זיכרונות בשם "Bruchstücke. Aus einer Kindheit 1939–1948" שאת שמו ניתן לתרגום כ-"קרעים – זיכרונות מילדות בתקופת המלחמה 1939-1948". בספרו תיאר וילקומירסקי את מה שהציג כזיכרונותיו כילד בתקופת השואה. הספר תורגם למספר שפות, כולל עברית, נמכר במספר עותקים רב וזכה לשבחים. בספר "שאגת מעונה" (האוטוביוגרפיה של פליט השואה יעקב מארוקו, בני ברק, ה'תשנ"ח) מוזכר וילקומירסקי. מארוקו הוא יהודי יליד פולין שהתגורר בלודז' לפני המלחמה, והספר מתאר בעיקר את חייו בתקופת השואה, בגטו לודז', בגטו ורשה ובמיידנק. הספר מכיל מידע רב על חייהם של גדולי החסידות בפולין באותם הזמנים. בהגיעו למיידניק הוא איבד את אשתו ובנו הקטן בנימין. בשנת 1995, בעזרת קרובת משפחה, ובעזרת ד"ר אליצור ברנשטיין הוא השתכנע שמצא את בנו. מתברר שווילקומירסקי הוא זה שהציג את עצמו כבנו של מרוקו. מרוקו היה יהודי חסידי, והזמין את וילקומירסקי ואת כל משפחתו לחגוג עמו ועם כל משפחתו את חג הפסח בישראל. הוא מתאר את ההתרגשות הגדולה של המפגש, ואת המפגש בין בנו בנימין הניצול ובנו בנימין, קרוי על שמו, שנולד לו מנישואין שניים אחרי המלחמה. אפשר לראות תמונות של כותרות נלהבות של עיתונים ישראלים ושווייצרים ותמונות של השנים שמתחבקים בחום. הספר נחתם טרם התגלתה התרמית הצינית.
חשיפת התרמית
ב-1998 פרסם העיתונאי השווייצרי דניאל גנצפריד, בעצמו בן לניצולי שואה, מאמר בעיתון Weltwoche בו טען כי וילקומירסקי אינו יהודי, הוא מעולם לא היה במחנות הריכוז בתקופת השואה וכי הוא גדל כילד בשווייץ ולא במזרח אירופה. באפריל 1999 שכרה ההוצאה לאור של הספר את ההיסטוריון השווייצרי סטפן מכלר כדי לבדוק את הטענות לזיוף. מכלר אישר כי טענותיו של גנצפריד הן אמת והספר הוא אכן זיוף.
קישורים חיצוניים
- דף הספר קרעים באתר הוצאת ידיעות אחרונות
- מוטוקו ריץ', העבד השחור היה היסטוריון לבן, באתר הארץ, 9 במרץ 2008
בנימין וילקומירסקי33227054Q124437