בנג'מין ויליאמס לידר

בנג'מין ויליאמס לידר (באנגלית: Benjamin Williams Leader;‏ 12 במרץ 1831 – 22 במרץ 1923) היה צייר נוף אנגלי.^[1]

שנים ראשונות

לידר נולד בווסטר, ילד שלישי מתוך 11 של אדוארד לידר ויליאמס (1802–1879) ושרה ויטינג (1801–1888). אמו הייתה קווייקרית ונישאה לאביו בכנסייה אנגליקנית. ^[2]

אביו של לידר היה מהנדס אזרחי ואמן חובב - חברו של ג'ון קונסטבל. בנג'מין כילד היה לעיתים קרובות מלווה אותו בטיולים לרישום לאורך גדות נהר סוורן. אחיו, אדוארד לידר ויליאמס, הפך לימים למהנדס אזרחי בולט וזכור בעיקר כמי שעיצב את תעלת השייט מנצ'סטר - שהייתה נושא הציור הגדול ביותר של לידר. המשפחה הגיעה בסופו של דבר להתגורר ב"בית דיגליס" - שמתפקד עכשיו כבית מלון. ^[3]

לידר התחנך בבית הספר רגיל ועבד בתחילה במשרדו של אביו כצייר בזמן שלמד אמנות בערבים בבית הספר לעיצוב בווסטרצ'טר. בזמנו הפנוי יצר גם הרבה ציורי נוף בטבע.

בשנת 1854, בגיל 23, הוא התקבל כסטודנט לבית הספר של האקדמיה המלכותית בלונדון. בשנתו הראשונה, התקבלה תמונה שלו לתערוכה שם, "ילדים מפריחים בועות", שנמכרה לאחר מכן לקונה אמריקאי תמורת 50 פאונד - סכום גדול באותם ימים. ^[4] בהמשך, עבודותיו הופיעו בכל תערוכת קיץ באקדמיה עד שנת 1922, אז היה לידר בן 91. היו לו גם כמה עבודות מוקדמות שהוצגו במכון הלאומי לאמנויות יפות, בשנים 1857–1858.

קריירה

ההשראה ליצירות המוקדמות הייתה הסביבת הכפרית בווסטר עצמה, "הקוטג'ים, בתי החווה, השבילים, הגדרות, הכנסיות, כולן היו ציוריות ויפות להפליא."^[5] עם זאת, לידר לא סיים את מסלול לימודיו באקדמיה המלכותית, וגם הוא לא היה זקוק לכך - ציוריו היו מבוקשים מאוד על ידי קונים עשירים והוא השיג הצלחה מסחרית תוך שנים ספורות.

בשנת 1857 שינה את שמו לבנג'מין ויליאמס לידר, כדי להבדיל את עצמו מציירים רבים אחרים בעלי שם המשפחה ויליאמס.

בסתיו של אותה שנה הוא נסע לסקוטלנד, וצייר "בריכה שקטה בגלן פאלוך" - שהוצג בשנת 1859. אותה שנה הייתה המוצלחת ביותר שלו עם יצירה של ארבעה ציורים שנתלו באקדמיה וכולם נמכרו, כאשר אחד הקונים היה סוחר האמנות אגנו שקנה חלק ניכר מעבודותיו במהלך חייו.

במשך 10 השנים הבאות, לידר חילק את זמנו בציור בין עמק סוורן לווסטר בויילס, והפיק בדים רבים. ביניהם, "אור הסתיו" שנחשב לציור הנוף הטוב ביותר בתערוכה של האקדמיה המלכותית משנת 1865. בשנת 1862 הוא עבר מווסטר לוויטינגטון הסמוכה, שם התגורר עד 1889.

באוגוסט 1876 התחתן לידר עם האמנית מרי איסטלייק (נולדה בערך 1852) ונולדו להם שישה ילדים - הראשון, בנימין איסטלייק לידר (1877–1916), היה אמן, שנהרג במהלך מלחמת העולם הראשונה.

בשנת 1881, ציורו שהוצג באקדמיה המלכותית זכה לשבחים רבים ולידר קיבל תואר עמית של האקדמיה, בשנת והפך לחבר מלא באקדמיה (RA) בשנת 1898.

חיים מאוחרים

בשנת 1889 עברה המשפחה לגילדפורד, סורי, אחוזה גדולה שתוכנן על ידי נורמן שו. לידר התגורר כאן עד סוף חייו. באותה שנה הוא קיבל תואר אביר בלגיון הכבוד, שהוענק על פי המלצתו של האמן הצרפתי מייסוניה.

בשנת 1914 נעשה אזרח כבוד של העיר ווסטר בהוקרה על שירותיו בעיר.

לידר צייר גם באזורים אחרים של בריטניה כולל דבון וסורי וכן בגרמניה, שווייץ, צרפת ובלגיה.

הוא נפטר בסורי בשנת 1923.^[6]

יצירה

העבודות המוקדמות של לידר נשאו את השפעתם של האחווה הפרה-רפאליטית עם תשומת לב לפרטים הקטנים והדגשה על ציור ישר מהטבע ("en plein air"). בשנותיו המאוחרות הוא אימץ סגנון משוחרר שהיה אימפרסיוניסטי יותר מאשר עותק מדויק של הטבע, סגנון שהוכיח את עצמו כיותר פופולרי.

על פי כתב העת לאמנות ב -1901, בין היצירות הפופולריות ביותר של לידר במהלך חייו היו, "אור הסתיו", "פברואר" ו"עמק הלוגווי". וכן יצירותיו הטובות - "חולם לאור הירח", "אור ערביים" והדרך העתיקה בצפון ויילס".

ציורי לידר מוצגים במוזיאון ויקטוריה ואלברט וגלריית טייט בלונדון, גלריית האדרספילד, מוזיאון ברמינגהם וגלריית האמנות, ווסטר (האוסף הגדול ביותר של עבודותיו בבריטניה ללא ספק), מנצ'סטר ואזורים אחרים בבריטניה. בגלריית קיימברידג' בסנטה מוניקה, ארצות הברית.

כמה מיצירותיו, נכללות באוסף המוזיאון לאמנות במדיסון, ויסקונסין. רבים מוחזקים גם על ידי אספנים פרטיים.