בית הסוהר לנשים בבית לחם
בית הסוהר לנשים בבית לחם הוקם והופעל על ידי ממשלת המנדט, ושימש לכליאתן של נשים יהודיות וערביות, ובכלל זה אסירות של המחתרות העבריות, שפעלו נגד שלטונות המנדט ונשים שניסו להיכנס לארץ במה שנקרא אז "עלייה בלתי ליגאלית"[1].
בית הסוהר נוסד בשנת 1930, במבנה שנשכר למטרה זו על ידי שלטונות המנדט. בתחילה שהו בו כ-30–40 אסירות ועצירות, חלק מהן עם ילדיהן, ובהמשך גדל מספרן ל-60–90 אסירות ועצירות. המפקח הראשון של בית הסוהר היה ג'ק גרהאם, ולצדו פעלה אשתו (הייתה האישה האנגלייה היחידה ששירתה במשטרת המנדט). מרבית הסוהרות היו ערביות. בחופשת הקיץ שימש בית הספר בבית ג'אלה כמתקן כליאה נוסף, להקלת הצפיפות בבית לחם.
בשנותיו הראשונות שהו בבית הסוהר רק אסירות ערביות. ב-26 ביולי 1934 נכלאה בבית הסוהר קבוצה של 32 נשים יהודיות, שנתפסו בעת ניסיון לעלות לישראל בעלייה בלתי ליגאלית.[2] אלה היו הנשים היהודיות הראשונות שנכלאו בבית הכלא, בו שהו עד אז רק אסירות ערביות. הקבוצה עברה את הגבול בלבנון, ונתפסה בכפר נחום על ידי הבריטים. הנשים הגיעו ככל הנראה מפולין. בין הנשים הייתה פרידה לויפר (שם לאחר נישואין: גורסקי), אשר הייתה מאורסת למרדכי גורסקי שכבר היה בארץ באותו הזמן. הנשים נשפטו למאסר של שלושה חודשים בבית המשפט בחיפה. השופט היה אוון קורי. בסיום המאסר נקבע שהן יישלחו בחזרה ליוון. האירוע עורר סערה גדולה וסוקר בהרחבה בעיתונות התקופה, מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שקבוצה גדולה הגיעה והושמה במאסר בבית כלא. האסירות שוחררו בספטמבר 1934 ונשלחו בחזרה לאירופה.[1][3][4][5]
ב-13 בנובמבר 1934 הועבר בית הסוהר למבנה מרווח יותר, בשכונת ג'בל דאוד, קרוב לרחובה הראשי של העיר. ארבע חברות בית"ר הגיעו לבית הסוהר במרץ 1935.
בשנת 1939 פונה בית הסוהר למשך עשרה חודשים, והאסירות הועברו למבנה בית החולים ליולדות. בשנת 1944 הועברו העצירות ל"וילה סאלם" הסמוכה לבית הסוהר, ובבית הסוהר נותרו רק האסירות. בין שני הבניינים קישר שביל פנימי. בשנים הראשונות לא היו ב"וילה סאלם" מים זורמים.
עם לוחמות אצ"ל ולח"י שנכלאו בבית סוהר זה נמנו גאולה כהן (שהצליחה להימלט ממנו[6]), אסתר רזיאל-נאור (שנכלאה כשהיא בהריון), שרה לבני, שולמית שמיר וצלה עמידרור. האסירות היהודיות זכו לביקוריהם של הרבנים אריה לוין ויעקב גולדמן וכן של ראש אגודת "לאסירינו", שמחה אבן-זהר.
פעולת בית הסוהר הסתיימה בחודש מאי 1948, עם סיום שלטון המנדט. לאחר מכן הפך המבנה לבית יתומים.
לקריאה נוספת
- צלה עמידרור (הלר), במעצר בבית-לחם, מכון ז'בוטינסקי, תשכ"א.
- גאולה כהן, סיפורה של לוחמת, הוצאת קרני, 1961.
קישורים חיצוניים
- יהושע כספי, בתי הסוהר בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, קתדרה 32, יולי 1984
- יהודה לפידות, בית הסוהר לנשים בבית לחם, פרק מספרו היום שרה הקטנה
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 36 Jailed; Entered Palestine Illegally, Jewish Telegraphic Agency, 1934-07-26 (באנגלית)
- ^ דיווח ב-Jewish Telegraphic Agency
- ^ Holy Land Deports 32 Jewish Girls, Jewish Telegraphic Agency, 1934-09-17 (באנגלית)
- ^ סבל אסירות יהודיות נבית־לחם על "חטא ₪0ר בנניםה למולדת | דבר | 17 יולי 1934 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ Ady Barill, m.facebook.com
- ^ גאולה כהן, התחפשתי כערביה וברחתי מהכלא, מעריב, 24 בספטמבר 1961
גאולה כהן, סיפורה של לוחמת, הוצאת קרני, 1961, פרק 33.
35336573בית הסוהר לנשים בבית לחם