בית הסוהר לוול

בית הסוהר לוול

אין תמונה חופשית

בית הסוהר לוול (באנגלית: Lowell Correctional Institution; מילולית: המוסד התיקוני לוול) הוא מוסד כליאה לנשים, השוכן במחוז מריון שבפלורידה. כחלק משירות בתי הסוהר בפלורידה, בית הסוהר משמש כמקום הכליאה המרכזי במדינה עבור נשים. נכון ל-2021 כלואות בו כ-3,000 אסירות, ובכך הוא כלא הנשים הגדול ביותר בארצות הברית.

בית הכלא הוקם באפריל 1965 בשם "בית הסוהר פלורידה", והיה הכלא הראשון בפלורידה ששיכן נשים. הוא מאכלס אסירות הכלואות תחת רמת ביטחון נמוכה, בינונית וגבוהה, וכן אסירות הדורשות משמורת צמודה. בראשיתו היה לוול הכלא היחיד במדינה ששיכן רק אסירות בין כותליו.

ב-1999 קיבל הכלא את השם "בית הסוהר לוול - אגף הנשים", ובשנת 2000 הוא קיבל את שמו הנוכחי "בית הסוהר לוול". לבית הסוהר ישנה קיבולת מקסימלית של 1,456 אסירות, החל מגילאי נוער (14–18) עד גילאי בגרות (18+). למכלול בית הכלא מצורף אגף נוסף המסוגל להכיל כ-1,500 אסירות נוספות, יחד עם עוד 150 מקומות עבור אסירות הנמצאות בתקופת אבחנה ותצפית, בידוד עונשי, בידוד רפואי, והמתנה לעונש מוות. בית הכלא ספג ביקורת רבה לאחר שקושר להתעללות באסירים, לתנאים לא אנושיים, ולמעט מאוד התערבות מצד מדינת פלורידה בכל הנוגע לתנאיו הקשים.

מתקנים

בבית הסוהר לוול כלואות אסירות תחת כל רמות הביטחון (נמוכה, בינונית ומרבית) וכן אסירות בגילאי הנוער. בין האגפים הנוספים הנמצאים תחת פיקוחו הישיר של בית הכלא, ישנו מרכז לקבלת אסירות ואבחנתן. כמו כן כלואות בו אסירות המיועדות לעונש המוות. סדנאות העבודה של בית הכלא מאפשרות לאסירות שדרגת הביטחון שלהן נמוכה לעבוד מחוץ לכותלי בית הכלא, ואף בקהילה. בנוסף לכך קיימת במקום מעין פנימייה צבאית הנקראת "המוסד לתיקון לוול על שם ג'ונס", או התוכנית האלטרנטיבית הצבאית לתיקון ושיקום, עבור עברייניות צעירות. מוסד זה הוקם בשנת 2011 ביחד עם עוד כמה מוסדות ברחבי מדינת פלורידה. תוכנית זו הועברה לבית הסוהר לוול בכדי להמשיך להציע את תוכניות השיקום שלה עבור אסירות שעומדות בתנאים המתאימים, וכיום מציעה פתרונות של תיקון וחזרה לחברה עבור אסירות בגילאים 14 עד 21.

"מחנה היערנות לוי", מחנה עבודה לאסירות הממוקם בברונסון, מרחק כ-48 קילומטרים מלוול, היה כפוף לבית הסוהר לוול עד סגירתו ב-2012 משיקולים תקציביים. המחנה סיפק עובדות למחלקת היערנות של פלורידה בשנות פעולתו.

היסטוריה

לפני פתיחתו של בית הכלא לנשים, אסירות בפלורידה היו נשלחות ל"בית הכלא פלורידה" ברייפורד, ביחידות סגורות הנפרדות מהאסירים הגברים. המגורים היו צפופים, מלאים עד אפס מקום, והיה צורך להשתמש במיטות כפולות. האסירות עבדו במתחמים נפרדים של בית הכלא בעת היציאה לסדנאות העבודה ולחוות. מתקנים עבור הפרדה בין אסירות לבנות לשחורות נבנו גם הם. אסירות שחורות שוכנו ברייפורד, בעוד שאסירות לבנות שוכנו בבית הספר התעשייתי עבור נשים באוסקלה, שם נבנה לימים בית הסוהר לוול. בית הספר התעשייתי פיקח, בממוצע, על 80-100 נערות עברייניות. באפריל 1956 נפתח בלוול הכלא הראשון שיועד כולו לנשים, בשם "המוסד לתיקון ושיקום פלורידה"; כל הנשים בכלא מדינת פלורידה שברייפורד הועברו לשם באופן מיידי. באותה עת איכלס הכלא גם את כל הנשים שיועדו לעונש מוות במדינת פלורידה.

בית הספר לילדות פורסט הילס (באנגלית: Forest Hill's School For Girls), שקודם לכן היה שייך למחלקת הבריאות והשיקום של מדינת פלורידה, הועבר לאחריותה של מחלקת בתי הסוהר. מחנה היערנות לוי צורף גם הוא ב-1995 במטרה לספק תעסוקה לאסירות.

בשלב מסוים החל "בית הכלא ברווארד" לקבל אסירות המיועדות לעונש מוות. עם צירוף האגפים הנספחים ללוואל ב-2002, הועברו אליו כל האסירות בתהליך שהסתיים בפברואר 2003.

ב-2009 החלה תוכנית שיפוצים נרחבת בבית הכלא. השלב הראשון הושלם ושני אגפי מגורים המכילים כל אחד כ-180 תאים הוקמו בתקופת הקיץ. עם פתיחת שני אגפים אלו, נסגרו מספר מתחמי מגורים ישנים. בתקופת הסתיו החל השלב השני של התוכנית, ואסירות מבוגרות הועברו למגורים בעלי מיזוג אוויר, וכמו כן נסגרו המגורים העיקריים עבור אסירות נכות או כאלו המרותקות לכיסא גלגלים, ובמקומם נבנה מתקן עבור המערכת הקולינארית של בית הכלא. דבר נוסף ששונה באותה שנה הוא השיכון של אסירות בהריון, אשר הועברו לשיכון ארוך טווח במגורים בעלי מיזוג אוויר ותנאים רפואיים מתאימים.

ב-2010 צורף לבית הכלא אגף מגורים נוסף המכיל 240 תאים מאובטחים. מגורים אלו מכילים אסירות אשר הוגדרו כסיכון על ידי שירות בתי הסוהר ועליהן לישון בתאים מסורגים ולא במגורים משותפים.

ב-2012, המרכז לקבלת ואבחנת אסירות תוכנן להיפתח. מתקן "עצמאי" זה לקח את אחריות הקבלה וההתאקלמות של האסירות מהאגפים השונים של הכלא. כמו כן נפתח מרכז חירום עבור אסירות הצריכות עזרה נפשית מיידית.

התפרצות שחפת

ביולי 2005, 3,100 אסירות ו-800 אנשי צוות נבדקו במתחם בית הכלא עבור שחפת. בכירים בהנהלת בית הכלא אישרו שנמצאו שבעה מקרים חיוביים אך כי לא היו מקרי מוות. לא ידוע כיצד ההתפשטות החלה.

אסירות בולטות

• דליה דיפוליטו - הייתה כלואה 16 שנים בבית הכלא על שידול לרצח מדרגה ראשונה של בעלה, מייקל דיפוליטו.
• שילה לאבאר - כלואה למאסר עולם ללא אפשרות לשחרור מוקדם על רצח של שני גברים באפינג, ניו המפשייר.
• אמיליה קאר - כלואה למאסר עולם ללא אפשרות לשחרור מוקדם על רצח הת'ר סטרונג.
• רייצ'ל וייד - כלואה ל-27 שנים על רצח שרה לודרמן.
• קורטני שולהוף - כלואה ל-40 שנים על רצח אביה.
• ג'ניפר מי - ידועה לציבור בשל "מחלת השיהוקים" שלה, כלואה למאסר עולם ללא אפשרות לשחרור מוקדם.
• טיפאני קול - נמצאה אשמה בחטיפה וברצח של בעל ואישה בסנט ניקולס, ונידונה למוות. שותפה לפשע, מייקל ג'קסון, נמצא גם הוא אשם ונידון למוות.
• מרי דין ארינגטון - נמצאה אשמה ברצח ויוויאן ריטר והאישה השנייה שהושמה ברשימת הנמלטים של הFBI, נידונה לעונש מוות.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31485005בית הסוהר לוול