בילי קוק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ויליאם "בילי" אדוארד קוק ג'וניור
William "Billy" Edward Cook Junior
לידה 23 בדצמבר 1928
ג'ופלין, מיזורי, ארצות הברית
פטירה 12 בדצמבר 1952 (בגיל 23)
בית הסוהר סן קוונטין, סן קוונטין (אנ'), קליפורניה, ארצות הברית
מדינה ארצות הברית
תקופת הפעילות 30 בדצמבר 1950 – 21 בינואר 1951 (3 שבועות ויומיים)

ויליאם "בילי" אדוארד קוק ג'וניור (באנגלית: William "Billy" Edward Cook Junior; ‏23 בדצמבר 1928 – 12 בדצמבר 1952) היה רוצח המונים אמריקאי שרצח שישה אנשים, מתוכם משפחה בת חמש נפשות, וזאת במהלך מסע קטל שערך בין המדינות מיזורי וקליפורניה בשנים 1950–1951[1]. הוצא להורג באמצעות תא הגזים בבית הסוהר סן קוונטין.

ביוגרפיה

ויליאם אדוארד קוק ג'וניור נולד בג'ופלין, מיזורי, ב-23 בדצמבר 1928, למשפחת בת עשר נפשות. כאשר היה בן חמש מתה בפתאומיות אמו, לאורה מיי קוק (הינקל), בבית המשפחה. הוא ואחותו הצעירה בטי היו הראשונים לגלות את גופתה. נתיחה שלאחר המוות בידי וו. ג. הוגאן קבעה את סיבת המוות כדימום מוחי, והצביעה על כך שלאורה הייתה ”במצב בריאותי טוב כשעה לפני שגופתה נמצאה”. ההודעה על פטירתה לא הזכירה את שמם של ויליאם קוק סניור, בעלה באותה העת, או של אביו, ולא נמסרה כל סיבה להשמטה זו[2].

זמן מה לאחר מכן העביר ויליאם קוק סניור את ילדי המשפחה למכרה נטוש, והותיר אותם לבדם, עם אספקת מזון דלילה. הם נתגלו בידי הרשויות המקומיות, וכל הילדים למעט קוק הצעיר נלקחו למשפחות אומנות[3]; עינו המעוותת[4] ואופיו התקיף של קוק חרצו את גורלו כך שאף משפחה לא רצתה בו, והוא נותר במשמורת שירותי הרווחה[5]. לבסוף אומץ בידי אישה ערירית אשר הסכימה לקבל תשלום מהמדינה עבור שירותיה, אף שבין השניים התקיימה מערכת יחסית דלה ותו לא[6]. בתקופה זו עבר שני ניתוחים לא מוצלחים בעינו, ועפעפו נותר פתוח[7][8].

במהרה התדרדר קוק הצעיר לחיי הפשע, ונעצר באשמת היעדרות מלימודיו. בעודו בן שתים עשרה, הסביר לשופט כי היה מעדיף להימצא בבית ספר מקצועי מאשר בידי משפחה אומנת[9]. השופט נענה לבקשתו, ובשנים הבאות שהה קוק באותו מוסד שביקש, בטרם עבר להתגורר כנגד רצונו בבית משפחתה של אחותו, ססיליה, אשר כבר הייתה נשואה[10].

בעודו בן ארבע עשרה, חמוש באלת עור, שדד קוק נהג מונית. לאחר שציווה עליו לנסוע לעבר המדבר, הכריח אותו להפשיל את מכנסיו ולתת לו את כל כספו, בטרם שבו השניים לעיר. הוא נעצר למחרת בבית קולנוע לאחר שנהג המונית זיהה אותו, ונכלא בבונוויל (אנ')[11]. כעבור מספר חודשים הצליח קוק לברוח, אך נתפס כאשר ניסה לגנוב רכב, וקיבל עונש נוסף של חמש שנות מאסר. לאחר חודש ניסה להימלט שוב על ידי ניסור סורגי תאו באמצעות מסור שהבריח, אך נכשל. אחד מיועצי בית הכלא מאותה העת כתב כי ”קוק הוא בן שמונה עשרה, ונתפס כשברשותו סכיני גילוח, תרופות לא חוקיות, וסכינים. הוא חושב מחשבות פליליות. הוא אינו מראה עניין בלמידת מקצוע או מלאכה, ומותיר רושם של פצצה מתקתקת”[12].

כאשר השתחרר מהכלא ב-1950 שב קוק לג'ופלין והתאחד עם אביו. הוא סיפר לו על כוונתו ”לשוטט ולחיות על פי האקדח”[13][14]. זמן מה לאחר מכן נדד לעיירת המדבר הקטנה בלית' (אנ'), קליפורניה, שם עבד כשוטף כלים עד לשלהי חג המולד של אותה שנה[15]. בחודש דצמבר החל לנדוד מזרחה שוב, ובדרך רכש אקדח תופי מסוג אס. וו. 32 מ"מ ארוך (אנ'), באל פאסו, טקסס.

הרציחות

קוק חיפש אחר טרמפים ב-30 בדצמבר 1950, כאשר מכונאי טקסני בשם לי ארצ'ר אסף אותו עם רכבו סמוך ללאבק, טקסס. מיד לאחר מכן שדד ממנו קוק כמאה דולרים באיומי אקדח, תחב אותו לתא המטען של המכונית, והחל לנסוע. מאוחר יותר, הצליח ארצ'ר להיחלץ כשפרץ את תא המטען בעזרת לום ונמלט בזמן שקוק עצר את הרכב למספר רגעים[16]. כעבור כמה ימים, לאחר שאיתרה המשטרה את הרכב, נמצאה בפנים הקבלה לאקדח שרכש קוק.

השמן ברכב אזל בין קליירמור (אנ') לטלסה, אוקלהומה, וקוק עצר בצד הדרך והחל לנופף לעזרה. הפעם נאסף בידי חוואי בשם קרל מוסר[17], מאילינוי, אשר נסע באותה העת לכיוון ניו מקסיקו יחד עם אשתו[18], שלושת ילדיהם הקטנים[19][20][21], וכלבם. תחת איומי אקדח, הכריח קוק את מוסר לנסוע באקראיות וללא כל מטרה במשך שבעים ושתיים שעות[22]. כאשר עצרו בתחנת דלק סמוכה לויצ'יטה פולס (אנ'), טקסס, ניסה מוסר להכניע אותו, אולם קוק היה חזק מדי עבורו[23]. מאוחר יותר ירה קוק בכל בני המשפחה וכלבם למוות, והשליך את גופותיהם לפיר מכרה לא הרחק מג'ופלין[24]. לאחר שנטש את רכבו של מוסר באוקלהומה שב קוק לקליפורניה. הרכב התגלה כשהוא מלא בחורי כדורים ומרוח כולו בדם[25].

עם הגעתו לעיירה בלית' עורר קוק את חשדו של אחד מסגני השריף, הומר ולדריפ, אשר החליט לבקר באכסניה בה שהה יחד עם חברו. הוא נתפס בהפתעה כאשר קוק קפץ עליו מאחורי הדלת וחטף את אקדחו[26]. ולדריפ נלקח כבן ערובה, ובדומה למשפחת מוסר, הכריח אותו קוק לנסוע ברחבי האזור ללא כל מטרה. במהלך הנסיעה התרברב על הרציחות הקודמות שביצע. לאחר שנסעו יותר משישים קילומטרים, הורה לו קוק לעצור בצד ולשכב בתעלה עם פניו כלפי מטה, באומרו כי הוא מתכוון לירות בראשו[27].

בזמן שולדריפ שכב בתעלה, שב קוק לניידת המשטרה ונסע לדרכו, מבלי שעשה לו דבר. לאחר מכן חטף אופנוען בשם רוברט דיואי, אשר הגיע מסיאטל[28]. זמן מה לאחר שנלקח כבן ערובה ניסה דיואי לחטוף את אקדחו של קוק, אולם לא הצליח להתגבר עליו ונפצע תוך כדי מאבקם. קוק החליט לרדת מהכביש אל תוך המדבר, שם, לאחר שעצרו, ירה בו למוות בראשו[29]. גופתו נמצאה בניידת הנטושה של ולדריפ סמוך לאוגילבי (אנ'), קליפורניה. את מכוניתו של דיואי נטש קוק במקסיקלי, מקסיקו[30].

באותה העת פתחו כל רשויות החוק בדרום מערב ארצות הברית במצוד אחר קוק, אשר חזר לבלית'. הוא חטף שני גברים נוספים, ג'יימס בורק ופורסט דמרון, בזמן שערכו טיול ציד[31]. קוק הכריח אותם לנסוע לאורך הגבול המקסיקני לעבר סנטה רוזליה (אנ'). מפקד המשטרה המקומי, לואיס פארה, זיהה את קוק וחטף ממנו את אקדחו בטרם עצר אותו. מאחר שבין מקסיקו וארצות הברית לא התקיים הסכם הסגרה באותו הזמן, לקחו קבוצת שוטרים את קוק לעבר הגבול ודחפו אותו פנימה, לתוך שטח ארצות הברית, שם נעצר באופן מיידי[32].

הוצאה להורג

קוק נלקח לאוקלהומה סיטי על מנת להישפט עבור הרציחות של משפחת מוסר. מאחר שהעביר את בני המשפחה מעבר לגבולות מדינות, הפך התיק לפדרלי, בהתאם לחוק החטיפה הפדרלי (אנ'). בניסיון להימנע מעונש מוות, ובמסגרת הסדר טיעון, הודה קוק באשמת חמישה סעיפי חטיפה. ההסדר אושר בידי השופט בעקבות מחלוקות שהתקיימו בין התביעה וההגנה על מצבו הנפשי של קוק. פסיכיאטר אחד טען כי על אף שהיה קוק פסיכופת, עדיין נחשב לשפוי, בעוד שפסיכיאטר אחר טען בתוקף לאי שפיותו[33][34].

הוא נידון לשלוש מאות שנות מאסר, קרי שישים שנים עבור כל סעיף, בבית הסוהר אלקטרז. השופט המחוזי סטפן ס. צ'נדלר אמר ”אינני חושב שניתן לומר כי לנאשם יש את היכולת המנטלית הדרושה בכדי לבצע פשע המחייב את גזירת עונש המוות בידי חבר מושבעים או בידי בית משפט”.

בכעס רב על כך שחייו של קוק ניצלו, קם מכיסאו עורך הדין רוברט אי. שלטון והחל לצעוק ”אם אי פעם היה מקרה הראוי לעונש מוות בכל ההיסטוריה של האומה הזו, הרי זה האחד. ילדותו של הנער הזה היא אינה הצדקה לרציחתם של שישה אנשים, משפחה שלמה, בדם קר. אני רוצה שהציבור ובית המשפט ידעו כי אני דורש את עונש המוות עבור המקרה הזה. אם בית המשפט ישמע את כל העובדות של התיק הזה, אני חושב שהוא יגיע למסקנה אחרת”; צ'נדלר השיב כי הוא מכיר את כל העובדות, וכי אינו סבור שהמקרה מחייב את עונש המוות. הוא הזכיר את ילדותו של קוק, באומרו ”עלינו להאשים את החברה על כך שהרשתה לנער הזה לגדול ולהתבגר בתנאים אכזריים ולא אנושיים, שכן היא מוכרחת לקבל על עצמה חלק מהאשמה. הפשע הזה מעולם לא היה מתרחש אילו הנער הזה רק היה גדל בצורה מתורבתת ומקבל חינוך”; בנקודה זו, הביע שלטון את התנגדותו והחל לדבר על ילדותו שלו; ”אמא שלי מתה כשהייתי בן חמש. גרתי בחורבה, ואני לא פושע. אני רוצה שהציבור יידע כי אני דורש את עונש המוות”[35].

הציבור למד במהרה כי גזר הדין שקיבל קוק מאפשר את שחרורו על תנאי לאחר עשרים שנות מאסר, ודרש כי יוסגר לקליפורניה בכדי להישפט עבור הרצח שביצע בתוך גבולות המדינה[14]. ב-1951 מצא חבר המושבעים בקליפורניה את קוק אשם ברצח מדרגה ראשונה של רוברט דיואי. המושבעים לא המליצו לחון אותו או לגלות כלפיו רחמים, ובכך הפכו את עונש המוות לברירה היחידה עבורו.

קוק הוצא להורג באמצעות תא הגזים בבית הסוהר סן קוונטין ב-12 בדצמבר 1952. לא ידוע על מילים אחרונות שאמר, אף כי כאשר נעצר נשמע אומר ”אני שונא את כולם וכולם שונאים אותי”[1]. לארוחתו האחרונה אכל עוף מטוגן, טוגנים, אפונים, פאי דלעת, קפה וחלב[36]. גופתו הושבה לג'ופלין, שם נקבר בבית הקברות של כנסיית השלום.

תרבות

  • בזיכרונותיו, חינוך של פושע, טען הסופר אדוארד באנקר (אנ') כי תקף את קוק בזמן ששהו יחדיו בבית הכלא המחוזי של לוס אנג'לס. לדבריו הוא דקר אותו בעזרת סכין מאולתרת בזמן שהיו במקלחות, וחתך אותו מספר פעמים לפני שנלקח לבידוד בידי השומרים. סיפור זה הוא שקרי, מאחר שבאנקר כתב כי התקרית אירעה ב-1950 בזמן שהמתין קוק להישפט עבור הרצח של רוברט דיואי. המשפט האמיתי התרחש באל סנטרו, קליפורניה, בין החודשים אוקטובר לנובמבר 1951. תיקים מהארכיון הלאומי של ארצות הברית מתעדים כי קוק שהה רק יום אחד בבית הכלא המחוזי של לוס אנג'לס, וזאת בזמן שהועבר מאלקטרז למחוז אימפריאל בכדי להישפט.
  • סרט הפילם נואר הטרמפיסט (אנ') מ-1953 בבימויה של אידה לופינו מבוסס על מסע הקטל של קוק. ויליאם טלמן (אנ') מגלם את אמט מאיירס, רוצח שדמותו נבנתה לפי מראהו ואופיו של קוק, ברמת דיוק מרבית, אפילו עד לעינו המעוותת. העלילה היא עיבוד דרמטי של חטיפתם של ג'יימס בורק ופורסט דמרון, ובריחתם למקסיקו[37].
  • חוברת הקומיקס "סיפורו של קוק סתום העין" מתוך האוסף "אנתולוגיית הקומיקס החדש" מאת הקריקטוריסט מארק זינגארלי מבוססת על פשעיו של קוק.

לקריאה נוספת

עברית English
שירלי, גלן; טבח מוסר: המרדף הגדול ביותר של הדרום-מערב; הוצאת איקין; 2001 (מסת"ב 9781571686145) Shirley, Glenn; The Mosser Massacre: The Southwest's Greatest Manhunt; Eakin Press; 1963 (מסת"ב 9781571686145)
גילמור, ג'ון; ייאוש בלוס אנג'לס: נוף הפשע והזמנים הקשים; ספרי אמוק; 2005 (מסת"ב 9781878923165) Gilmore, John; L.A. Despair: A Landscape Of Crimes & Bad Times; Amok Books; 2005 (מסת"ב 9781878923165)

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 "מילותיו האחרונות של בילי", טיים, 22 בדצמבר 1952; אורכב מהמקור ב-14 בפברואר 2010.
  2. ^ "הלווייתה של קוק תיערך ביום שני", מצא קבר; אורכב מהמקור ב-1 ביולי 2022.
  3. ^ גילמור, 2005; מזל קשה; עמוד 132; "הילדים התגלו כעבור יומיים, גוועים ברעב. אחד מעובדי המכרה הכניס אותם לרכבו ומסר אותם למשטרת ג'ופלין. עד סוף היום הועברו כולם לרשויות הרווחה".
  4. ^ גילמור, 2005; מזל קשה; עמוד 129; "ריס זוכר שקוק אמר כמעט את אותו הדבר באכסניה. ”רוב הזמן הוא הקשיב לרדיו או ישן, אבל זה נראה כאילו הוא ער מפני שאחת מעיניו נותרה פתוחה. הוא אמר לי שעבר ניתוח לא מוצלח כאשר היה קטן”".
  5. ^ גילמור, 2005; מזל קשה; עמוד 132; "הם הופרדו במהרה לצורך האימוץ, והילדים החלו לעבור ממשפחה למשפחה. נראה כי אף אחד מהמבוגרים לא רצו את בילי. ססיליה בכתה ”אבל בילי חייב לבוא גם!”, הוא נותר מאחור. ההורים המאמצים לעתיד נרתעו מאופיו הקודר, ממבטו החשדני, ומעינו המעוותת".
  6. ^ גילמור, 2005; מזל קשה; עמודים 132–133; "כעבור שנה אישה מבוגרת אשר קיבלה כסף עבור שמירה על מספר ילדים מאומצים הסכימה לקחת את בילי תמורת תשלום נוסף".
  7. ^ גילמור, 2005; מזל קשה; עמוד 132; "תוך זמן קצר, ניסה המחוז לתקן את הבעיה בעזרת ניתוח שמומן על ידי כספי צדקה. בילי היה מפוחד. הם נאלצו לקשור אותו ולהחזיק את מסכת האתר מעל פיו ואפו. אפילו לאחר הניתוח, נראה כי אין לו שליטה על עפעפו, אשר המשיך ליפול. בלילה ישן עם עין אחת פתוחה. העפעף בעל המום לא נסגר".
  8. ^ גילמור, 2005; מזל קשה; עמוד 133; "כסף אשר נאסף בידי שירותי הרווחה העניק לבילי ניתוח נוסף בעינו בניסיון ”לתקן את המום”. המחוז שילם את הסכום הגבוה ביותר, אולם התיקון שנעשה היה קטן מאוד. אף שינוי או שיפור לא חלו בעין בזכות הניתוח, והעפעף לא הצליח להיסגר, כך שעינו של בילי נותרה פתוחה בזמן שישן".
  9. ^ גילמור, 2005; מזל קשה; עמוד 133; "הוא מרד באחראים עליו, אשר הכריחו אותו להגיע ללימודים. הוא הסתבך בצרות לעיתים כה קרובות, או שנעדר מלימודיו, עד שהוכרז כמשתמט והובא לבית משפט לנוער. בשימוע שנערך לו אמר אחד ממוריו כי על אף שבילי נראה אינטליגנט, הוא שמר טינה כנגד כל העולם. בקול אדיש, אמר בילי לשופט כי היה מעדיף ללכת לבית ספר מקצועי, מאשר לחזור לביתם של משפחות אומנות אחרות. בית ספר מקצועי, כלומר בית הספר המקצועי המדיני לילדים בבונוויל, מיזורי".
  10. ^ גילמור, 2005; מזל קשה; עמוד 133; "ככה זה היה עם בילי. הייתה לו אחות גדולה, ססיליה, והיא כבר הייתה נשואה. היא הגיעה לבקר אותו ואמרה לו שהיא תשיג משמורת עליו, ואז הוא יוכל לבוא לחיות איתה ועם בעלה בג'ופלין".
  11. ^ גילמור, 2005; מזל קשה; עמוד 134; "רק בן ארבע עשרה, וחמוש באלת עור גנובה, שדד בילי נהג מונית. הוא הכריח את הנהג לנסוע אל מחוץ לעיר, שם הורה לו להפשיל את מכנסיו ולהושיט לו את כל כספו. לאחר מכן הכריח את הנהג להחזיר אותו לעיר, שם עזב את המונית ואת הנהג, אשר עדיין היה בלי מכנסיו. למחרת זיהה הנהג את בילי נכנס לבית קולנוע בעיר. הוא החנה את רכבו ועקב אחריו בזהירות, והורה לסדרן להתקשר למשטרה. בילי ישב בשורה הראשונה כאשר הגיעו השוטרים ועצרו אותו באשמת שוד".
  12. ^ גילמור, 2005; מזל קשה; עמוד 135; "קוק הצליח להימלט מבונוויל, אך הדבר לא הסתדר כפי שחשב. הוא ניסה לגנוב רכב ונתפס, מה שהביא לו עונש מאסר נוסף של חמש שנים בבית הסוהר השיקומי. כעבור חודש ניסה לברוח שוב על ידי ניסור סורגי תאו בעזרת מסור שהבריח פנימה. יועץ מאנגוה ציין בתיקים המיוחדים כי ”קוק הוא בן שמונה עשרה, ונתפס כשברשותו סכיני גילוח, תרופות לא חוקיות, וסכינים. הוא חושב מחשבות פליליות. הוא אינו מראה עניין בלמידת מקצוע או מלאכה, ומותיר רושם של פצצה מתקתקת”.
  13. ^ גילמור, 2005; מזל קשה; עמוד 135; "כאשר שוחרר טייל בילי ברחבי דרום מערב מיזורי עד שמצא את אביו, באותה העת בן שבעים, כפוף כתפיים, וחי בתוך פיר של מכרה. קוק המבוגר לא ידע מה לעשות עם בנו, או מדוע הוא טרח לחפש אחריו. הוא שאל אותו, ”מה אתה הולך לעשות עכשיו כשאתה חופשי?”; בילי בהה באיש הזקן, וענה לו, ”אני הולך לחיות על פי האקדח, ולשוטט”.
  14. ^ 14.0 14.1 "איש רע בילי קוק - פודקאסט מספר #148", מידע חסר תועלת, סטיב סילברמן, 28 באפריל 2021; אורכב מהמקור ב-1 ביולי 2022.
  15. ^ גילמור, 2005; מזל קשה; עמוד 128; "בלית', עוד מקום שכוח אל לצד הדרך, הייתה רותחת בקיץ וקפואה בחורף. בילי קוק הסתובב בעיירה כמו עכביש בתוך מוסך של מישהו. יום אחד הוא נתקל בעבודה לשטיפת כלים בבית קפה קטן, סמוך לכביש ובקצה העיירה, ואמר שהוא חייב להשיג קצת כסף בשביל להכניס משהו לבטן שלו. הוא ישן תחת המעמד של מיכל הגז".
  16. ^ גילמור, 2005; מזל קשה; עמודים 137–138; "ארצ'ר המשיך לנהוג - עשרים דקות, אולי חצי שעה. ”עברנו דרך העיירה הקטנה לות'ר והוא אמר לי לרדת מהכביש. הוא כיוון את הקנה של האקדח לצד הגוף שלי. עשיתי מה שהוא אמר. ירדתי מהכביש ועצרתי. הוא אמר לי לכבות את המנוע וזה מה שעשיתי. תן לי את המפתחות, הוא אמר, והוצאתי אותם החוצה. הוא חטף אותם מהיד שלי ואמר לי לתת לו את כל הכסף שלי.. מה שקרה לאחר מכן היה כמו סיוט. הוא נעל אותי בתא המטען של הרכב שלי, והתחיל לנסוע, במהירות ובצורה מסוכנת. הייתי מוכרח לצאת החוצה. או שהייתי נחנק, או שהוא היה הורג אותי. תפסתי את הלום והתחלתי להכות בפתח התא כדי לפתוח את המנעול מבפנים”.
  17. ^ "קרל מוסר", מצא קבר; אורכב מהמקור ב-1 ביולי 2022.
  18. ^ "תלמה ברקוס מוסר", מצא קבר; אורכב מהמקור ב-1 ביולי 2022.
  19. ^ "רונלד דין מוסר", מצא קבר; אורכב מהמקור ב-1 ביולי 2022.
  20. ^ "גרי קרל מוסר", מצא קבר; אורכב מהמקור ב-1 ביולי 2022.
  21. ^ "פמלה סו מוסר", מצא קבר; אורכב מהמקור ב-1 ביולי 2022.
  22. ^ גילמור, 2005; מזל קשה; עמודים 140–141; "הסיוט רק התחיל עבור משפחת מוסר. מפעם לפעם עצרו בשביל לתדלק ולקנות אוכל, אולם קוק הכריח את המשפחה המבוהלת לנסוע ללא מטרה, ולזגזג בין טקסס, ארקנסו ואוקלהומה. כאשר הגיעו לעיירה אוקמולגי אמר להם קוק, ”תמשיכו לנסוע צפונה, ונגיע למיזורי”. בני המשפחה הנסערים נסעו יותר מ-4,000 קילומטרים במשך היומיים הבאים, בזמן שקוק מכוון לעברם את אקדחו".
  23. ^ גילמור, 2005; מזל קשה; עמוד 140; "האיש הזקן עמד ממש מאחוריהם. כשהושיט קוק את ידו לעבר שקית צ'יפס, קפץ עליו מוסר לפתע, תפס אותו בכוח ומשך את ידו אחורה. ”תעזור לי! יש לו אקדח!”, צעק מוסר לקורנוול.
  24. ^ גילמור, 2005; מזל קשה; עמוד 141; "קוק הקיף את הרכב, פתח את הדלת האחורית, ומבלי להוציא מילה, שלף את אקדחו וירה בפמלה סו בת השלוש בלבה. לאחר ירה בגרי. הוא ירה ברונלד בן השבע שלוש פעמים, ואז הסתובב במהרה וירה מטווח אפס בחזה של אמם הצורחת והמתפתלת. מוסר כמעט הצליח להיחלץ מכבליו, כאשר קוק ירה ישירות בראשו. לאחר מכן ירה בכלבם. כל העניין הסתיים במהירות בה לחץ על ההדק".
  25. ^ גילמור, 2005; מזל קשה; עמוד 142; "רכבו של מוסר אותר כעבור יומיים, ללא דלק, ונטוש בצדי הדרך הבוצית, ליד טולסה. חורי כדורים נמצאו במושבים, והריפודים היו מכוסים בדם יבש. שלוליות של דם רטוב נספגו בשטיחי הרצפה. שמיכת תינוק כחולה נמצאה מחוררת מקליעים, וכדורי 32 מ"מ הוצאו מתוך תא המטען של הרכב, לשם הגיעו לאחר שחדרו מבעד למושבים האחוריים".
  26. ^ גילמור, 2005; מזל קשה; עמוד 144; "לאחר שסיים את הקפה שלו, נסע ולדריפ עם הניידת לכיוון האכסניה. ”חניתי והלכתי לכיוון חדרו של פול.. חשבתי שהוא ישן, אז הקשתי בדלת שוב. סובבתי את הידית והדלת נפתחה. היה חשוך בפנים וברגע שנכנסתי והסתכלתי מעבר למיטה, הרגשתי משהו קשה לוחץ על הצוואר שלי. הסתכלתי הצידה, ישר אל תוך פניו של בילי קוק. הוא כיוון אליי אקדח.. הוא סגר את הדלת עם רגלו, והוציא את האקדח שלי מהנרתיק”".
  27. ^ גילמור, 2005; מזל קשה; עמודים 145–146; "”הוא תחב את האקדח האוטומטי לחגורה שלו והוציא את ה-38 מ"מ שלי. שכבתי על הרצפה עם הפנים שלי בחול. הוא עלה עליי ודחף את הקנה כנגד העורף שלי.. אז הבחנתי שהאקדח כבר לא היה שם, ואולי הוא התכוון לירות לי בגב.. שמעתי אותו מסתובב, לא ידעתי מה הוא מתכוון לעשות. הוא התרחק משם. רעשי צעדים, ואז שמעתי אותו נכנס למכונית. הרכב התחיל לנסוע, ותהיתי האם הוא מתכוון לדרוס אותי במקום לירות בי”".
  28. ^ "רוברט הילטון דיואי", מצא קבר; אורכב מהמקור ב-1 ביולי 2022.
  29. ^ גילמור, 2005; מזל קשה; עמודים 146–147; "מספר קילומטרים דרומה לאורך דרך העפר, מצאו השוטרים את גופתו של רוברט דיואי שוכבת לצד הכביש. הוא נורה בגבו ובצדו הימני".
  30. ^ "חיפושים אחר הרוצח בקליפורניה, מקסיקו", לואיסטון דיילי סאן, 8 בינואר 1951; אורכב מהמקור ב-1 ביולי 2022.
  31. ^ גילמור, 2005; מזל קשה; עמוד 147; "אולם קוק כבר חצה את הגבול. הוא נטש את מכוניתו של דיואי והלך לאורך הכביש המקסיקני כאשר נתקל בשני מטיילים, אשר הפכו מיד לבני הערובה שלו. הוא החזיק אותם במחנה קטן לאורך הלילה תחת איומי אקדח. שני הגברים פחדו לנסות להשתלט עליו מאחר שלא היו בטוחים אם הוא ישן או לא, היות שאחת מעיניו תמיד נותרה פקוחה, צופה בהם - ואצבעו המורה לעולם לא התרחקה מההדק".
  32. ^ "דיוקן של רוצח המונים אמריקאי", לייף, בן קוסגרוב, ינואר 1951; אורכב מהמקור ב-1 ביולי 2022.
  33. ^ "ביל קולדוול: בילי קוק חי על פי האקדח ונדד", הג'ופלין גלוב, ביל קולדוול, 16 ביולי 2021; אורכב מהמקור ב-1 ביולי 2022.
  34. ^ "מחלוקת הפסיכיאטרים על שפיותו של הרוצח קוק", הויצ'יטה ביקון, 20 במרץ 1951; אורכב מהמקור ב-1 ביולי 2022.
  35. ^ "קוק טען לאי שפיות; נידון ל-300 שנים", מדרה טריביון, כרך חמישים ותשע, מספר מאתיים תשעים ותשע, 21 במרץ 1951; אורכב מהמקור ב-1 ביולי 2022.
  36. ^ "ארוחתו האחרונה של קוק", הנפורד סנטינל, 12 בדצמבר 1952; אורכב מהמקור ב-1 ביולי 2022.
  37. ^ "הטרמפיסט", בסיס הנתונים האינטרנטי לסרטים; אורכב מהמקור ב-1 ביולי 2022.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34872325בילי קוק

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=בילי_קוק&oldid=2138877"