ביטוח משנה

ביטוח משנה או מבטח משנה (באנגלית: Reinsurance) היא שיטה לניהול סיכונים פיננסיים המאפשרת פיזור של הסיכון בין מבטחים שונים. בשיטה זו חברות הביטוח ("המבוטחות במשנה") מעבירות למבטחי המשנה חלק מהסיכונים הכספיים בגין פוליסות שהן הנפיקו לציבור.^[1]

ביטוח משנה נועד לבטח סיכונים בהיקף גדול מהיכולת הכלכלית הטבעית של חברות הביטוח, בעיקר במקרי קיצון שעשויים להוביל להתמוטטות חברת הביטוח בשל חוסר היכולת לפרוע את התחייבויותיהן. הנטל אותו לוקחות על עצמן חברות הביטוח מכונה "שייר" (מאנגלית: Share).^[2] תמורת ביטוח המשנה משלמות חברות הביטוח חלק מהפרמיה שהן מקבלות מלקוחותיהן.

נהוג לחלק את סוגי ביטוח המשנה לביטוח משנה פקולטטיבי (רצוני), בו מבטח המשנה יכול לקבל או לדחות את העסקים המוצעים לביטוח, מול ביטוח משנה אובליגטורי (חוזי), שבו מבטח המשנה מתחייב בחוזה לקבל לביטוח את כל העסקים שיועברו לו על ידי המבטח הישיר בהתאם לתנאי החוזה. ביטוח משנה אובליגטורי קל יותר לתפעול, משום שאינו מצריך משא ומתן נפרד על כל חוזה ביטוח בין המבטח למבטח המשנה, אך הוא מצריך אמון גדול יותר של מבטח המשנה שבכך שהמבטח הישיר פועל נכון בסיכונים שהוא מבטח.

מבטחי המשנה הגדולים בעולם הם חברת "Munich Re", חברת "Swiss Re", שוק הביטוח לוידס של לונדון וחברת "Gen Re" של תאגיד ברקשייר האת'וויי.^[3]

בישראל נוהגות חברות הביטוח לקנות ביטוח משנה בחו"ל.^[4]^[5] מכיוון שקרנות הפנסיה בישראל מתבססות על ערבות הדדית, רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון מחייבת קרנות פנסיה המונות פחות מ-1,500 עמיתים לרכוש ביטוח משנה. בפועל, למרות שבכל קרנות הפנסיה בישראל יש יותר מ-1,500 עמיתים, חלקן עדיין מעבירות את הסיכונים לידי מבטח משנה. מבטחי המשנה המבטחים את קרנות הפנסיה בישראל הם: "Swiss Re" ו- "Scor".