בטי מיי טייגר ג'אמפר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. בטי מיי טייגר ג'אמפר, הידועה גם בשם פוטאקי (באנגלית: Betty Mae Tiger Jumper, AKA Potackee; 27 באפריל 1923 – 14 בינואר 2011) הייתה האישה הראשונה ועד כה היחידה לשמש כראשת השבט של אומת הסמינול של פלורידה. טייגר, שהייתה אחות סיעודית, הייתה בין מייסדי עיתון השבט הראשון ב-1956, ושימשה כעורכת העיתון העיקרי של השבט בשנות ה-1970, The Seminole Tribune, ועבור פועלה זכתה בפרס מפעל חיים מאגודת העיתונאים הילידים. ב-2001 היא פרסמה את ספר זיכרונותיה, A Seminole Legend.
טייגר הייתה בת השבט הראשונה לסיים לימודי בית ספר תיכון ותוכנית לימודי סיעוד. בנוסף לעבודתה בעיתון, היא הייתה מנהלת התקשורת של השבט.
תחילת דרכה
היא נולדה בשם בטי מיי טייגר ב-27 באפריל 1923 במחנה סמינולי סמוך לאינדיאנטאון שבפלורידה. היא הייתה בתם של אדה טייגר, אישה סמינולית משבט הנחש, ולוכד צרפתי. סבתה הסמינולית נתנה לה את השם השבטי שלה, פוטאקי.[1] על פי המנהג המטרילינארי של הסמינול, בטי מיי קיבלה את שם משפחתה מאמה.
באומת הסמינול הייתה התנגדות חריפה לנישואי תערובת, וילדים שנולדו מנישואים כאלה לעיתים היו ננטשים בביצת האוורגליידס למות שם. כשבטי מיי הייתה בת חמש, מספר אנשי רפואה סמינולים איימו להוציא אותה ואת אחיה להורג, כי אביהם היה לבן. הדוד-רבא שלה התנגד לאותם גברים, והעביר את המשפחה לשמורה בדניה, שבמחוז בראוורד, שם הממשלה הגנה על הילדים.[2] המשפחה ויתרה על נכסים והכנסות כדי לקיים מעבר זה.[3]
בטי מיי דיברה את השפות קריק ומיקסוקי מינקות, ונהנתה לשמוע את קרובי משפחתה מספרים את סיפורי השבט שהועברו בעל פה מאבותיהם. "אלה היו סיפורים שלימדו אותך איך לחיות", היא אמרה. מאוחר יותר העלתה את הסיפורים על הכתב כדי שיהיו זמינים לדורות הבאים.
בתור נערה, טייגר הייתה נחושה גם ללמוד לקרוא ולכתוב באנגלית. במערכת החינוך המופרדת גזעית של פלורידה, לא הסכימו לקבל בני סמינול בבתי הספר הלבנים ואף לא בבתי הספר השחורים. לפיכך, טייגר החליטה ללמוד בפנימיה ממשלתית לאינידאנים, ונרשמה במוסד כזה בצפון קרולינה, יחד עם בת דודתה מרי ואחיה הקטן הווארד.
בבית הספר, שהיה בעיקר של שבט הצ'רוקי אך כלל 700 תלמידים דוברי מגוון שפות, היא התחילה ללמוד אנגלית בגיל 14. יחד עם בת דודתה, היא הייתה לבת השבט הראשונה (מכל מגדר) להשיג השכלה פורמלית, והראשונה משבטה ללמוד לקרוא ולכתוב אנגלית. היא סיימה את לימודי התיכון ב-1945, ונרשמה ללימודי סיעוד בבית החולים האינדיאני קאיווה באוקלהומה, וסיימה את לימודי התעודה כעבור שנה. בשבט הסמינול המסורתי, רבים הסכימו להיות מטופלים רק על ידי מרפאים שבטיים. רבים מבני משפחתה החזיקו בתפקידי מרפאים: אמה, דודים, והדוד-רבא ג'ימי. בניגוד לגברים, אמה הסכימה גם לקבל רפואה לבנה ובתי חולים, בגישה שכל מה שיכול לסייע לאנשים חולים הוא לגיטימי.[4]
חיי משפחה
לאחר שסיימה את לימודי הסיעוד, טייגר חזרה לפלורידה, שם עברה הכשרת שטח. היא נישאה למוזס ג'אמפר, ולהם נולדו בן, מוזס, ושתי בנות שמו בגיל ינקות. אחרי זה, השניים אמצו שתי ילדות משבט הסמינול, בטנר רוג'ר וסקרלט.[5]
קריירה
בטי מיי טייגר ג'אמפר עבדה כאחות במשך 40 שנה, ופעלה כדי לשפר את מערכת הבריאות בקהילת הסמינול. היא הייתה נוסעת והולכת ברגל ברחבי אזורים גדולים מאוד ומרוחקים כדי להגיע לסמינולים שהיו צריכים טיפול רפואי, ויחד עם עוד אחות חיסנה ילדים רבים בפעם הראשונה.[6] היא ואמה, שהייתה מיילדת, הצליחו לשכנע נשים ללכת לבית החולים בעת הצורך, ובכך חיברו בין הרפואה המסורתית ושל העולם החדש.
ב-1967, טייגר-ג'אמפר נבחרה כראשת השבט הראשונה, כעשור לאחר ששבטה זכה בהכרה פדרלית. היא תפקדה כצ'יף במשך כארבע שנים, והייתה חברה במועצת השבט במשך כ-16 שנים. תחת הנהגתה, השבט עבר מסף פשיטת רגל ב-1967 ליתרה של כחצי מיליון דולר כפרשה מתפקידה ב-1971.
היא ייסדה את הארגון שבטים דרומיים ומזרחיים מאוחדים (USET), שנועד לנהל תוכניות בריאות וחינוך עבור שבטים חברים; הארגון גם הפך ללובי חזק מול הקונגרס האמריקאי. ב-1970 היא הייתה אחת משתי הנשים שמונו על ידי הנשיא ריצ'רד ניקסון לקונגרס הלאומי להזדמנויות עבור אינדיאנים.[7]
ב-1956, טייגר-ג'אמפר הייתה בין מייסדי עיתון שבטי קטן, Seminole News. העיתון עבר מספר גלגולים, כולל סגירה, עד שבשנת 1970 קם עיתון שבטי חדש, שנקרא לימים The Seminole Tribune. טייגר-ג'אמפר עבדה כעורכת העיתון מספר שנים, וגם הייתה מנהלת התקשורת של השבט. היא כתבה מאמרים רבים על מסורות שבטיות ותרבות הסמינול. בשנת 1999, לעיתון היה צוות של לפחות עשרה עובדים (אינידאנים ולבנים), והיה מופץ ברחבי ארצות הברית והעולם.[8] אגודת העיתונאים הילידים העניקה לטייגר-ג'אמפר את פרס מפעל החיים הראשון מטעמה.
שנים אחרונות ומותה
ב-2001 פרסמה טייגר-ג'אמפר את ספר זכרונותיה, A Seminole Legend (אגדה סמינולית), ופתחה אתר אינטרנט. היא סיפרה בראיון שהיו לה שלוש מטרות בחיים: "לסיים את לימודי בית הספר, ללמוד סיעוד ולעזור לבני עמי, ולכתוב שלושה ספרים". היא סברה שהיא הצליחה במטרותיה, ויותר. המטריארכית האחרונה של שבט הנחש, טייגר-ג'אמפר מתה בשנתה ב-14 בינואר 2011.[9]
ספרים
- And With the Wagon - Came God's Word
- Legends of the Seminoles, illustrated by Guy La Bree (children's book, 1994)
- with Patsy West, A Seminole Legend (2001)
בנוסף, קריינה טייגר-ג'אמפר סיפור סמינול מסורתי, "אשת התירס".
מורשת והכרה
- ב-1989, העיתון החודשי The Seminole Tribune היה העיתון הילידי הראשון לזכות בפרס העיתונות על שם רוברט פ. קנדי. באותה שנה, העיתון היה גם מועמד לפרס פוליצר.[10]
- ב-1994, טייגר-ג'אמפר הוכנסה להיכל התהילה לנשים של פלורידה.[11]
- זכתה בפרס המורשת Folklife מטעם מחלקת המדינה של פלורידה.[12]
- קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פלורידה סטייט.
- ב-1997 היא קיבלה את פרס מפעל החיים הראשון מטעם אגודת העיתונאים הילידים.
- גם ב-1997, זכה העיתון The Seminole Tribune בחמישה פרסים מטעם אגודת העיתונאים הילידים.
- ב-1997, מונתה טייגר-ג'אמפר לאשת השנה מטעם הוועדה למעמד האישה של פלורידה.
קישורים חיצוניים
- Betty Mae Tiger Jumper, 1922 - : First Woman to Lead Florida's Seminoles
- "Betty Mae Jumper. 1923- :Inducted 1994", Florida Women's Hall of Fame
הערות שוליים
- ^ "Betty Mae Jumper interview". Seminole Oral History Collection, Samuel Proctor Oral History Program. University of Florida Digital Collections. 28 ביוני 1999.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Interview, p. 4
- ^ Interview, p. 11
- ^ Interview, p. 7
- ^ Interview, pp. 14-15
- ^ Interview, p. 8
- ^ Interview, p. 9
- ^ Interview, p. 18
- ^ Anthony Man, "Betty Mae Tiger Jumper, 88, Seminole leader dies", Sun Sentinel, 15 January 2011
- ^ "About Us", The Seminole Tribune, 2013
- ^ "Betty Mae Jumper. 1923- :Inducted 1994" Florida Women's Hall of Fame
- ^ Betty Mae Tiger-Jumper and Patsy West, A Seminole Legend, University Press of Florida, 2001
31136698בטי מיי טייגר ג'אמפר