בוריס פאבלוביץ' מרגוליאן
 | |
| לידה |
1919 קייב, הרפובליקה העממית של אוקראינה  |
|---|---|
| נהרג |
5 במרץ 1945 (בגיל 26 בערך) פרברי קניגסברג פרוסיה המזרחית  גרמניה הנאצית (כעת  רוסיה) |
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1939–1945 (כ־6 שנים) |
| דרגה |
 סטרשינה (רב-סמל) |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד כיתה ביחידת סיור של רגימנט חי"ר מס' 1344. | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
|
עיטור התהילה מדרגה שלישית (15.02.1944) עיטור התהילה מדרגה שנייה (28.12.1944) עיטור התהילה מדרגה ראשונה (19.04.1945) | |
בּוֹרִיס פַּאבְלוֹבִיץ' מַרְגוּליאַן (ברוסית: Борис Павлович Маргулян; 1919 - 5 במרץ 1945) היה יהודי סובייטי שעוטר בשלוש הדרגות של עיטור התהילה על פועלו כחייל בצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
נולד בעיר קייב במשפחת פקידים יהודית. בהמשך המשפחה עברה למוסקבה[1]. התגייס לצבא האדום במרץ 1939[2].
בנובמבר 1943 נשלח לחזית מלחמת העולם השנייה. ב-1 בפברואר 1944 בקרב ליד כפר דושנבו בנפת קאלינין בהיותו מפקד כיתת סיור של גדוד סקי באוגדת חיל רגלים מס'-319, בארמייה ה-22 של החזית הבלטית השנייה החליף מקלען שנפגע והדף 3 התקפות נגד של הגרמנים כשהוא מחסל 14 חיילי אויב. על מעשה גבורה זה ב-15 בפברואר של אותה השנה עוטר בעיטור התהילה מדרגה שלישית. במהלך השנה הצטרף גם למפלגה הקומוניסטית.
לאחר מכן מונה למפקד כיתה ביחידת סיור של רגימנט מס' 1344 של אותה האוגדה שהועברה לארמייה ה-43 בחזית הבלטית הראשונה. בלילה שבין 24 ל-25 בדצמבר אותה השנה בהיותו מפקד על קבוצת מרגלים צלח על קרח את נהר ניימאן ליד עיירת זוקאייטן דרומית מזרחית לממל והביא בחזרתו חייל שבוי מן המשמר כוחות הורמאכט. על כך קיבל ב-28 בדצמבר 1944 את עיטור התהילה מדרגה שנייה.
ב23 - 24 בינואר 1945 ליד עיירת לביאו (כעת עיר פולסק) חדר לכוחות הגרמניים תפס והביא חזרה ליחידתו מקלע ושני שבויים. נהרג ב-5 במרץ ליד קניגסברג (כעת קלינינגרד) ונקבר שם בקבר אחים. את עיטור התהילה מדרגה ראשונה העניקו לו לאחר מותו ב-19 באפריל.
הערות שוליים
25532112בוריס פאבלוביץ' מרגוליאן