בוהן קלובה

בוהן קלובה (מכונה גם הלוקס וולגוס, באנגלית: Bunion או Hallux valgus) היא דפורמציה של המפרק המחבר בין הבוהן הגדולה לכף הרגל^[1]. הבוהן הגדולה לעיתים קרובות מתכופפת לכיוון האצבעות האחרות והמפרק הופך לאדום וכואב^[1]. הופעתן של יבלות היא בדרך כלל הדרגתית וסיבוכים עשויים לכלול דלקת באמתחת או דלקת פרקים^[1]. תסמינים אחרים עשויים לכלול גירוי בעור סביב הבוהן קלובה ושלפוחיות עשויות להיווצר בקלות רבה יותר באתר. כאב עלול להיות גרוע יותר בהליכה. הסיבה המדויקת לתופעה אינה ברורה^[2]. זה יכול להיות בגלל שילוב של גורמים פנימיים וחיצוניים. הגורמים למצב הרפואי כוללים נעילת נעליים צמודות מדי, נעליים עם עקבים גבוהים, היסטוריה משפחתית ודלקת מפרקים שגרונית^[1]^[3]. המכללה האמריקאית לכירורגי כף רגל וקרסול קובעת כי הנעלה רק מחמירה בעיה הנגרמת על ידי גנטיקה. תנועת סיבוב פנימית מוגזמת של כף הרגל גורמת ללחץ מוגבר על החלק הפנימי של הבוהן הגדולה שעלול לגרום לעיוות של מבני הקפסולה הפנימיים של המפרק, ובעקבות כך להגדיל את הסיכון להתפתחות חבלות. תופעה זו קיימת לעיתים קרובות בשילוב עם אצבעות פטישון.

אבחון של המצב מבוסס בדרך כלל על תסמינים ונתמך על ידי צילומי רנטגן^[1]. הטיפול השמרני כולל שינויים בהנעלה, שימוש בחומרים מרפדים, מנוחה, קרח ותרופות נגד כאבים כגון פרצטמול או תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים. טיפולים אלה מטפלים בסימפטומים אך אינם מתקנים את העיוות בפועל. אם אי הנוחות נמשכת והיא קשה או כאשר מתבקש תיקון אסתטי של העיוות, ייתכן שיהיה צורך בתיקון כירורגי על ידי כירורג אורתופדי או כירורג פודיאטרי. נשים סובלות מהתופעה לעיתים קרובות יותר מאשר גברים^[1]. בוהן קלובה משפיעה על כ-23% מהמבוגרים וגיל ההופעה הנפוץ הוא בין 20 ל-50 והמצב הופך גם לשכיח יותר עם הגיל^[2]. בוהן קלובה תוארה לראשונה בבירור בשנת 1870^[2]. מצב דומה של הבוהן הקטנה מכונה בוניונט^[1].