ארמון מויקה

ארמון מויקה
	מבט על ארמון משפחת יוסופוב מעבר לנהר מויקה
	מבט על ארמון משפחת יוסופוב מעבר לנהר מויקה
מידע כללי
שימוש	מגורים
כתובת	סנקט פטרבורג
מדינה	רוסיה
בעלים	משפחת יוסופוב
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1770
אדריכל	ז'אן-בטיסט ולן דה לה מוט
קואורדינטות	59°55′46″N 30°17′56″E / 59.929329°N 30.298832°E
	(למפת סנקט פטרבורג רגילה) ארמון מויקה

ארמון מויקה (ברוסית: Дворец Юсуповых на Мойке – מילולית: "ארמון בני משפחת יוסופוב על המויקה"), או ארמון יוסופוב, היה בעבר משכנם העיקרי של בני משפחת יוסופוב בסנקט פטרבורג ברוסיה. המבנה הוא האתר שבו נרצח גריגורי רספוטין ב-1916. הארמון שוכן על נהר המויקה.

היסטוריה

הארמון נבנה לראשונה בסביבות שנת 1770 על ידי האדריכל הצרפתי ז'אן-בטיסט ולן דה לה מוט (Jean-Baptiste Vallin de la Mothe). במהלך השנים עבדו על המבנה מספר אדריכלים, והוא תוצר תערובת של סגנונות אדריכליים. המבנה קיבל את צורתו הנוכחית כאשר אנדריי מיכאילוב (Михайлов) בנה את הבניין מחדש בשנות ה-30 של המאה ה-19, לאחר שמשפחת יוסופוב רכשה את המבנה.

בין 1830 ל-1917 היה הארמון שייך לבני משפחת יוסופוב, משפחת אצולה עשירה מאוד, שנודעה בנדבנותה ובאוספי האמנות שלה. משום כך כונה הארמון בתקופה הצארית "ארמון יוסופוב".

חדרי הארמון לא נפלו בפארם ובעושרם מהארמונות המלכותיים. יותר מ-40,000 עבודות אמנות, כולל יצירות של רמברנדט, עבודות צורפות ועבודות פיסול, נשמרו בארמון. האוסף של משפחת יוסופוב הולאם והועבר למוזיאון הארמיטאז' ולמוזיאונים אחרים. ארנסט פרידריך פון ליפהרט (Ernst Friedrich von Liphart), שהיה האוצר של הציורים בארמיטאז', צייר קודם לכן את המסך והתקרה של התיאטרון בארמון.^[1]

עם זאת, הארמון התפרסם בשל מעשיו של הנסיך האחרון פליקס יוסופוב, שהיה עשיר כמו הצאר. ברוסיה לבד היה יוסופוב בעליהם של 57 ארמונות, כולל ארבעה בסנקט פטרבורג. הארמון על המויקה היה משכן המגורים המועדף על הנסיך בעת שהותו בבירה.

המאורעות המדויקים סביב מותו של רספוטין שנויים במחלוקת. השתלשלות העניינים, לדברי יוסופוב, הייתה שבליל 16 בדצמבר 1916, הוא, יחד עם הדוכס הגדול דמיטרי פבלוביץ' מבית רומנוב, הזמינו את גריגורי רספוטין לארמון מויקה. הם הגישו לרספוטין עוגות ויין אדום שבהם מסכו ציאניד – לכאורה, כמות רעל שהיה בה די כדי להרוג חמישה אנשים. לאחר שנראה כאילו הרעל לא משפיע על רספוטין, שלף יוסופוב רובה וירה בגבו של רספוטין. בהנחה שרספוטין מת, החבורה התכוננה להתפזר. יוסופוב חזר זמן קצר אחר כך וגילה שרספוטין עדיין בחיים. הוא והקושרים האחרים ירו ברספוטין שלוש פעמים נוספות, אך רספוטין ניסה עדיין לעמוד ולהימלט. נואשים הכו הקושרים את רספוטין במוט ברזל על ראשו שוב ושוב, עטפו אותו בשמיכה, סחבו אותו אל מחוץ לארמון והשליכו אותו לנהר המויקה. ניתוח לאחר המוות גילה שסיבת המוות לא הייתה הרעלה, פצעי הירי המרובים או מכות מוט הברזל על ראשו – רספוטין מת מהיפותרמיה. מרבית תיאורו של האירוע על ידי יוסופוב נשמעת כיום בלתי סבירה.

המהפכה הרוסית התרחשה זמן לא רב לאחר הירצחו של רספוטין, וכאשר הסובייטים עלו לשלטון, הם החרימו את רכושם של בני האצולה. ב-1925 הועבר הארמון לקומיסריון החינוך. בעוד מרבית הארמונות של בני האצולה הוסבו לשימושים שגרתיים, החליט קומיסריון החינוך לשמר את בית האחוזה כמוזיאון ציבורי. כיום משמש הארמון כ"בית התרבות של עובדי מערכת החינוך", והוא פועל גם כמוזיאון לרצח רספוטין.^[2]^[3] החצר שאליה ניסה רספוטין להימלט מרוצחיו היא כיום מגרש משחקים של גן הילדים הצמוד לארמון.