אריה אורני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.

אריה אורני (פיכמן) (1920 - 29 ביולי 1954) היה מצנחני היישוב.

ביוגרפיה

אורני איש תנועת "דרור" נולד בחוטין,רומניה, עלה ארצה. עם התארגנות צנחני היישוב היה בין המתנדבים ובין אלה שעברו את כל תהליכי המיון והאימונים. בלילה שבין 30 בספטמבר ובין 1 באוקטובר 1943 יצאו עם חברו הטוב אריה (ליובה) גוקובסקי (יהודה אחישר) לטיסה שאמורה הייתה להצניח אותם בנקודה במרחק 60 קילומטרים מבוקרשט. משימתם הייתה להפיץ כרוזים בקו טימישוארה-בוקרשט, לבדוק את תגובות המערך הנ"מ הרומני ולהעריך את קיבולת התנועה על הדנובה. מטוסם נקלע לאש נ"מ חזקה והצניח אותם בסמוך לבוקרשט. הם נלכדו על ידי הז'נדרמריה הכפרית, לבושים במדי צבא בריטיים, לא היו מזוינים והציגו את עצמם בשמות "יוסף חנני" ו"גדעון יעקבסון", מבלי לגלות לשוביהם שהם יודעים רומנית. השניים נחקרו, אך לא עונו, והם רמזו לחוקריהם, רמז שהועבר ליון אנטונסקו, שעתידהּ של רומניה תלוי ביחס שיינתן ליהודיה. הידיעה על לכידת הצנחנים הגיעה לשגריר הגרמני וממנו להרמן גרינג. הגסטפו נכנס לעניין ודרש את הסגרתם לידיו, אך אנטונסקו סירב. הלחצים הגרמניים נמשכו ולבסוף הסכימו הרומנים לשלוח ביום 9 באוקטובר 1943 את המכונה "גדעון יעקבסון", בליווי קצינים רומנים, לחקירה בגרמניה. אחרי שהוחזר "גדעון יעקבסון" לרומניה התברר מדו"ח החקירה שהוא לא חידש שום דבר בחקירה הגרמנית. שני השבוים נפגשו מחדש (לאחר כמה שבועות בבתי חולים) במחנה השבויים ושוחררו משביים, יחד עם יתר שבויי בעלות הברית, בימים 2 ו-3 בספטמבר 1944.

ב-29 ביולי 1954, בעצרת זיכרון לצנחנים שלא שבו, שנערכה בקיבוץ מעגן, נפל לתוך הקהל אווירון קל, במה שנודע כאסון מעגן, ובין 17 ההרוגים היו גם אריה פיכמן.

טבלת הנצחה בבית הצנחן במעגן, לנספים באסון מעגן, שמו של פיכמן בשורה העשירית

השניים נחקרו, אך לא עונו, והם רמזו לחוקריהם, רמז שהועבר ליון אנטונסקו, שעתידהּ של רומניה תלוי ביחס שיינתן ליהודיה. הידיעה על לכידת הצנחנים הגיעה לשגריר הגרמני וממנו להרמן גרינג. הגסטפו נכנס לעניין ודרש את הסגרתם לידיו, אך אנטונסקו סירב. הלחצים הגרמניים נמשכו ולבסוף הסכימו הרומנים לשלוח ביום 9 באוקטובר 1943 את המכונה "גדעון יעקבסון", בליווי קצינים רומנים, לחקירה בגרמניה. אחרי שהוחזר "גדעון יעקבסון" לרומניה התברר מדו"ח החקירה שהוא לא חידש שום דבר בחקירה הגרמנית. שני השבוים נפגשו מחדש (לאחר כמה שבועות בבתי חולים) במחנה השבויים ושוחררו משביים, יחד עם יתר שבויי בעלות הברית, בימים 2 ו-3 בספטמבר 1944.

לקריאה נוספת

  • זרבבל גלעד-עורך, מגן בסתר, הוצאת הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תש"ט.
  • יואב גלבר, צנחני התקווה, הוצאת משרד הביטחון, התשנ"ה.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31741434אריה אורני