אסתר גוברקובסקי-שולריכטר
| לידה |
1892 חרסון, האימפריה הרוסית | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
1959 (בגיל 67 בערך) תל אביב | ||
| השכלה | רפואה | ||
| עיסוק | עסקנית ציבור | ||
| |||
ד"ר אסתר גוֹבֿרקוֹבסקי[1]–שׁוּלריכטֶר (1892, נוֹבֿוֹפַּבלוֹבקָה, פלך חרסון, האימפריה הרוסית, כיום באוקראינה – 1959, תל אביב). רופאה, עסקנית ציבור, חברת מועצת עיריית תל אביב (1942–1950).
קורות חייה
בגולה
נולדה ליוסף-יצחק ציינמן, רב הקהילה בנוֹבוֹפּבלוֹבקָה (מצאצאי שושלת האדמו"רים של צ'רנוביל; חובב ציון נלהב, ביקר בארץ בראשית המאה העשרים) ולאמהּ פריידה בת הרב מתתיהו פלד. קיבלה חינוך דתי לאומי. בסיום לימודיה בגימנסיה באודסה פנתה ללימודי רפואה באוניברסיטת סנקט פטרבורג, ואחרי הסמכתה עבדה כרופאה ממשלתית במזריטש שבווהלין (בשליטת רוסיה באותם הימים). ב-1915 נעצרה לארבעה חודשים בכלא הצארי בפטרוגראד בשל פעילות פוליטית. בעלה ואבי בתה היחידה, אלכסנדר גוברקובסקי, נפטר ב-1917, בעיצומה של המהפכה הרוסית. ד"ר גוברקובסקי עקרה מרוסיה ומשנת 1921 עבדה כרופאה בעיר קוֹלוֹ בפולין. שם הייתה פעילה בהסתדרות הציונים הכלליים (סיעת "על המשמר") של יצחק גרינבוים, כיהנה כיו"ר הוועד המקומי של קרן היסוד וכן כצירה בוועידות ציוניות ארציות. בקוֹלוֹ נישאה לד"ר צבי שלמה שולריכטר.
בארץ-ישראל
ב-1929 עלתה ארצה והשתקעה כרופאה בתל אביב. הועסקה בבית החולים "הדסה", אבל נטיית לבה הוליכה אותה לפעילות ציבורית. ד"ר גוברקובסקי נמנתה עם חברי הוועד המרכזי של ברית עברית עולמית וכן כיהנה בוועד התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל, במועצה הכללית לתעופה ומועדון נשים חובבות תעופה (נח"ת), במועצת ברית הציונים הכלליים ובוועד הפועל של התאחדות בעלי בתים ובעלי רכוש. הייתה פעילה במוסדות סוציאליים ולאומיים, ובהם אגודת עזרה לחולים כרוניים שהקימה (ב-1934) וקיימה את בית-ההבראה "החלמה" ברמת גן.[2] הייתה מהמייסדות של "לשכת תל אביב" בארגון בנות ברית ונשיאת הלשכה בשנים 1938–1941.[3] בשל גידול מספר הפליטים ומחוסרי פרנסה יסדה ב-1939 את "בית התה לרעבים" בסמטת בית השואבה 18 בתל אביב, שפעל לא רק בחלוקת מזון, אלא בתחומי סעד נוספים – סיוע רפואי, הפניה לעבודה ועוד. מלבד זאת השתתפה בפעולות ה"אגודה להצלה ימית",[4] בהקמה ובניהול של תחנת ההצלה על שפת הים[5] ובפעולות האגודה הימית "זבולון" לצד עמיתהּ, סעדיה שושני.
במועצת עיריית תל אביב
בבחירות למועצת עיריית תל אביב בראשית 1936 הייתה מועמדת ברשימת התאחדות בעלי-בתים, ואחרי פטירת ד"ר יוסף פומרוק ב-1942 נכנסה במקומו כחברה במועצה השישית,[6] שם ייצגה את בעלי הבתים יחד עם סעדיה שושני ועם יהודה טוקטלי. עם זאת פעלה בעירייה בעיקר בוועדות לחינוך ולשיכון ובתמיכה במוסדות חסד. כיהנה כיו"ר הוועדה להכנסת אורחים (וה"א) בעיריית תל אביב[7] והתמקדה שם במציאת פתרונות דיור לנצרכים. כל זאת – כשהיא מצמצמת את עבודתה הפרטית כרופאה. ד"ר גוברקובסקי הייתה האישה היחידה במועצה השישית.[8]
הותירה בת, אלה, אשת אמנון דרורי (בנו של העיתונאי והעסקן בר-דרורא). אחד מנכדיה הוא האלוף אמיר דרורי.
לקריאה נוספת
- דוד תדהר (עורך), "ד"ר אסתר גוברקובסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1866.
- נסים לוי ויעל לוי, רופאיה של ארץ ישראל 1799–1948 (עריכת תוכן, עיצוב וסדר: חדוה רוקח, איתי בחור), זכרון יעקב: איתי בחור - הוצאה לאור, 2008, עמ' 118–119.
- אורי קיסרי, "יהי לסבתא אשר לסבתא!", הארץ, 23.3.1960.
הערות שוליים
- ^ צוינה גם בכתיב גוֹבוֹרקובסקי ונודעה בכינויהּ גוברקובסקה וגם גוברקובסקאיה
- ^ אורי קיסרי, בקור ב"החלמה", סנטורים צבורי ברמת גן, דואר היום, 5 בפברואר 1936
- ^ דינה קארל (עורכת), בנות ברית: לשכת תל אביב מס' 2 – 25 שנה לקיומה, 1957, עמ' 10, 24, 55
- ^ יום סרט לטובת האגודה להצלה ימית, דואר היום, 1 באוגוסט 1932
- ^ כמובא בזכרונות בן-ציון כ"ץ, "על חיי שאול טשרניחובסקי", הזמן, יום שישי כ"ה סיון תש"ד 16.6.1944, בפרק 'בימי המאורעות', בסעיף נ"ב
- ^ ידיעות עיריית תל אביב, שנה 12 (1942), תוספת לספר השנה תש"ב, עמ' 10–11
- ^ שמוליק שיינטוך, "מדיניות כלפי אנשים חסרי בית בישראל 1948–2010", חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה באוניברסיטה העברית, נובמבר 2010 (עמ' 79, 100)
- ^ לפניה, במועצות הקודמות, כיהנו רוזה כהן (רבין) ושושנה פרסיץ
29985967אסתר גוברקובסקי-שולריכטר