אסונאנס
אסונאנס (באנגלית: assonance - מלטינית: adsonare, להשיב לצליל בצליל) בתורת השירה, הוא מצלול או אמצעי ספרותי אמנותי המאופיין בחזרה של אותו הגה תנועתי מוטעם במלים סמוכות או קרובות בתוך משפט או טור של שיר. אסונאנס נקרא גם "חרוז תנועה".[1]
- במובן רחב, האסונאנס הוא חזרה של תנועה או מספר תנועות בתוך טור של שיר או בתוך משפט.
- במובן רחב עוד יותר - אסונאנס הוא סוג של חריזה בלתי מדויקת, החריזה האסוננטית - שבה התנועות המוטעמות והתנועות הבאות אחריהן הנמצאות בסוף הטורים חוזרות על עצמן, בעוד שהעיצורים שלאחריהן אינם זהים.[2]
כמו באליטרציה התוצאה המבוקשת היא הבלטת צליליות ועל ידי כך הדגשה של רגש או תכונה של אמירה. האסונאנס שואף להרמוניה אימיטטיבית (חקיינית), ועל ידי כך, בדומה לאליטרציה, מתקרב לאונומטופאה.
ניתן להבחין בין:
- אסונאנס מטרי - בחריזה
- אסונאנס הרמוני - מחוץ לשירה
כמו כן:[3]
- אסונאנס פשוט - עם חזרה של תנועות סמוכות
- אסונאנס טוני - עם חזרה של התנועה המוטעמת בלבד
- אסונאנס אטוני -עם חזרה של אותה תנועה לא מוטעמת
- מקרה חריג: קונסוננס טוני (אסוננס קונסוננטי) המשלב אסוננס עם קונסוננס - עם חזרה של עיצור ותנועה לא מוטעמת זהים
האסונאנס שימש לשירה העתיקה הפרובנסאלית, הצרפתית, הפורטוגזית, הספרדית[4], הקלטית והגרמנית. למשל הבתים בשירת רולאן, הקרויים "לאסות" (lasses) היו תכופות מתאפיינים באסונאנסים, כך גם שירי טרובדורים וטרוברים. האסונאנס והחריזה האסוננטית מצויים בשירים עממיים ובפתגמים ואמרות שפר בארצות רבות. השירה במאה ה-19 ואחר כך במאה ה-20 אימצה גם היא לעיתים קרובות את האסונאנסים במקום החריזה הרגילה. האסונאנסים בשימוש תכוף גם בפרסומות בימינו. הם מצאו עדנה מחודשת בשירת הראפ.
לקריאה נוספת
- עזריאל אוכמני - תכנים וצורות, לקסיקון מונחים ספרותיים, מהדורה ערוכה מחדש ומורחבת, ספרית הפועלים, תל אביב, 1992.
- Percy G.Adams, The Historical Importance of Assonance to Poets ,Publications of the Modern Language Association of America (PMLA) 88, 1973, 8-18.
- Mihaela Popescu, Dicţionar de stilistică, Editura All, Bucureşti, 2002.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: אסונאנס |
| ערך מילוני בוויקימילון: חרוז תנועה |
- דקדוק איטלקי ברשת - מאת רוברטה וולפי (באיטלקית)
הערות שוליים
