אסון לוז'ניקי
אסון לוז'ניקי התרחש ב-20 באוקטובר 1982 באצטדיון לוז'ניקי במוסקבה, ובמהלכו נמחצו למוות 67 איש לפי הנתונים הרשמיים. מקורות אחרים טוענים כי מספר ההרוגים באסון היה כ-340 איש.
האסון
ב-20 באוקטובר 1982 נערך משחק באצטדיון לוז'ניקי. באותו יום שרר במוסקבה מזג אוויר קר מהרגיל לאוקטובר (הטמפרטורה הייתה 12 מעלות מתחת לאפס) ונשבו רוחות חזקות. בשל תנאי מזג האוויר מספר קטן יחסית של צופים הגיע לראות את המשחק – כ-10,000 איש, בעוד קיבולת האצטדיון עמדה על 80,000 מקומות. הנהלת האצטדיון (בתיאום עם המשטרה) החליטה לפתוח רק יציע אחד – היציע המזרחי. משטרת מוסקבה סגרה את כל שערי היציאה מהיציע הזה, בחשבה כי כך יתאפשר לשוטרים לשלוט טוב יותר בקהל הצופים ולתפוס מפירי סדר (אם יהיו כאלה).
כמה דקות לפני תום המשחק, החלו חלק מהצופים לנוע לכיוון שער היציאה היחיד, כדי לחסוך את ההמתנה הארוכה ליציאה בסיום המשחק. בינתיים במגרש השתנתה התוצאה, חלק מהצופים שכבר היו קרובים לשער היציאה, שמעו את קריאות השמחה של צופים שנותרו באצטדיון והחלו לחזור אל היציע. בדרך הם נתקלו בצופים אחרים שהמשיכו לנוע לכיוון היציאה. כתוצאה מכך נוצרה במקום מהומה בה נלכדו מאות אנשים ללא יכולת לזוז קדימה או אחורה. מדרגות האבן של היציע היו מצופות בקרח (כתוצאה ממזג האוויר) מה שגרם לצופים רבים להחליק ולפול לרצפה, שם הם נרמסו למוות. למרות המהומה שנוצרה המשטרה לא פתחה שערי יציאה אחרים.
לפי האומדן הרשמי (שפורסם רק בשנת 1989) נהרגו באסון 67 אנשים. לטענת המקורות המערביים ומקורות רוסיים בלתי רשמיים נהרגו באסון 340 איש. המשטר הסובייטי שמר על איפול מוחלט בנושא. האירוע לא דווח בשום כלי תקשורת בברית המועצות. רק בעיתון מוסקבאי אחד פורסמה למחרת ידיעה קטנה, בה נאמר כי במהלך משחק הכדורגל אירעה התפרעות של חוליגנים וכתוצאה מכך נפצעו כמה אנשים. הנספים הובאו לקבורה רק כעבור שבועיים מיום האסון. רק בשנת 1989, בתקופת ה"פרסטרויקה", פורסמה כתבה נרחבת על האסון בעיתון ספורט מרכזי בברית המועצות.
חקירת האסון
החקירה הרשמית
משרד התובע הכללי של מוסקבה ערך חקירה מזורזת של האסון, שהובילה לפתיחת משפט פלילי בפברואר 1983. הנאשמים היחידים במשפט היו אנשי הנהלת האצטדיון. פעולות המשטרה באירוע לא נחקרו כלל וגם לא נדונו במהלך המשפט. בסופו של דבר המורשע היחיד במשפט היה המנהל האדמיניסטרטיבי של האצטדיון, שנידון ל-18 חודשי עבודות שירות. שאר הנאשמים זוכו.
החקירה הבלתי רשמית
בתחילת שנות ה-90 ניסו כמה עיתונאי ספורט להכין כתבת תחקיר על האסון. הכתבה פורסמה באוקטובר 1992, לקראת מלאת 10 שנים לאסון. התחקיר התבסס על עדויות של כמה עשרות אנשים שנכחו במשחק, ועל עדויות עובדי האצטדיון. נציגי הפרקליטות והמשטרה סירבו לתת מידע כלשהו לעיתונאים. מהתחקיר עולה תמונה הבאה של המתרחש: במהלך המשחק חלק מהצופים ביציע התעמתו מילולית עם השוטרים, שאבטחו את המשחק. במקרה אחד הם גם זרקו על השוטרים גושי קרח. המתפרעים "סומנו" על ידי השוטרים, אך הוחלט לעצור אותם רק בתום המשחק, כדי לא ליצור מהומה ביציע במהלך המשחק. על מנת לאפשר שליטה טובה על היוצאים מהאצטדיון וכדי למנוע מאותם מתפרעים "להתערב עם הקהל" ניתנה הוראה להשאיר את שער היציאה (היחיד) פתוח חלקית, כדי לאפשר יציאה בו זמנית של 2 - 3 אנשים. כך, קיוו השוטרים, הם יוכלו לזהות ולתפוס את המתפרעים. לטענת עורכי התחקיר החלטת המשטרה על פתיחה חלקית של שער היציאה היחידי הובילה לאסון.
הנצחת הנספים באסון
- ב-20 באוקטובר 1992, במלאת 10 שנים לאסון, הותקנה בסמוך לאצטדיון אנדרטה לזכר הנספים. האנדרטה הוקמה מתרומות האוהדים ומשפחות נפגעי האסון.
קישורים חיצוניים
- אתר הנצחה לנספים (ברוסית)
- כתבה על האירוע בעיתון "הגארדיאן" (באנגלית)
- כתבה על האירוע באתר sportenter (בעברית)
28583080אסון לוז'ניקי