אנתוני ג'נקינסון
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אנתוני ג'נקינסון (אנגלית: Anthony Jenkinson; 1529, מרקט הארבורו, לסטרשייר - 1611) היה מראשוני האנגלים שחקרו את נסיכות מוסקבה ושטחי רוסיה של ימינו. ג'נקינסון היה סייר וחוקר מטעם החברה המוסקבאית והכתר האנגלי. הוא פגש את איוואן האיום מספר פעמים במהלך נסיעותיו למוסקבה ורוסיה. הוא פירט את דיווחי נסיעותיו באמצעות מספר יצירות כתובות במהלך חייו .
חיי משפחה
אביו של אנתוני ג'נקינסון, ויליאם ג'נקינסון, היה אדם בעל רכוש ועושר רב. אנתוני ג'נקינסון התאמן בשנותיו המוקדמות לקריירה מסחרית. בשנת 1568 הפך ג'נקינסון לחוקר מרכזי בחברת המוסקבאית, שהייתה חברת סחר אנגלי שנוסדה במאה ה-16 והתקיימה עד מלחמת העולם הראשונה. ב־26 בינואר 1568 נשא ג'נקינסון את אשתו ג'ודית מרשה, בתם של ג'ון מרשה ואשתו אליס. למרשה היו קשרים עסקיים נרחבים, כולל היותו אחד המייסדים בחברה למסחר עם רוסיה. ג'נקינסון הרוויח אפוא מהקשרים הכספיים הללו. לג'נקינסון ולאשתו היו שש בנות וחמישה בנים, שרק ארבע בנות ובן שרדו. קיימות ספקולציות לפיהן לג'נקינסון הייתה בת לא לגיטימית, אן בק או ווטאלי, שאולי בשלב מסוים נעשה ניסיון לשדכה לויליאם שייקספיר.[1] עם זאת, טענות אלה הן כנראה ספקולציות בלבד.[2]
עד 1606 ג'נקינסון התגורר בבית אחוזה באשטון. אשתו נפטרה לפניו. ג'נקינסון נקבר ב־16 בפברואר 1611 בכנסיית השילוש הקדוש בטיי, רוטלנד.
בנו של אנתוני סר רוברט היה אביו של הברונים הראשונים של ג'נקינסון מהוקסברי, גלוסטרשייר.
הנסיעה לנסיכות מוסקבה
ג'נקינסון נסע למוסקבה מספר פעמים במהלך חייו מטעם החברת המוסקבאית.
משלחת ראשונה, 1558
ג'נקינסון שהה במוסקבה בשנת 1558. הוא החל את דרכו בנסיעה דרומה במורד נהרות האוקה והוולגה, כשהוא עובר בנסיכות קזאן (שנכבש על ידי רוסיה בשנת 1552), והגיע לעיירה אסטרחן, (נכבשה 1556). משלחתו המשיכה במסעה דרומה-מזרחית לאחר שנסעה מעבר לים הכספי לסרצ'יק (סראכס), שם הצטרפו לשיירה מסחרית ונסעו במשך מספר חודשים באזור הטטרים בערבות של הים הכספי. הם הגיעו לבוכרה לאחר שנלחמו בשודדים במדבר, אך גילו כי אף על פי שהנתיבים לסין והודו היו ידועים, הם היו בלתי ניתנים למעבר עקב מלחמות וחסימות בדרך. העוינות של הרשויות המקומיות הפכה את שהותם למסוכנת, ובסופו של דבר הם נאלצו לחזור על עקבותיהם, ועזבו את בוכרה זמן קצר לפני שהצבא של סמרקנד הגיע לכבוש אותה. לאחר תלאות רבות נוספות, הם הגיעו חזרה למוסקבה בשנת 1559, אך לא יכלו לנסוע חזרה לאנגליה עד אביב האביב 1560 - כאשר נפתחו שוב מעברי הים. במסע זה הצליח ג'נקינסון להכין מפה של חלק מהשטחים הרוסיים והטטריים, אם כי הנציח טעות נפוצה שהניח שים ארל הוא המפרץ הכספי. המפה שלו שולבה בתוך האטלס של אברהם אורטליוס.
משלחת שנייה, 1561
עם שובו ממסע משלחתו הראשון לרוסיה החל ג'נקינסון להתכונן מיד למסע שני. כוונתו הייתה לנסוע לרוסיה ולהמשיך לפרס. הוא הגיע למוסקבה באוגוסט 1561, מתוך כוונה לסכם על תנאי סחר עם איבן האיום. עם זאת, הוא לא היה מסוגל לקיים אתו פגישה עד מרץ 1562. משם, נסע ג'נקינסון ברחבי רוסיה, במורד הים הכספי אל פרס, שם הגיע לחצר של השאח תחמאספ, והצליח להשיג הסכם סחר מועדף, בשם החברת המוסקבאית. עם זאת, הוא מצא כי המטרה הרחבה יותר של פריצה למסחר באוקיינוס ההודי נחסמה על ידי המאחז הפורטוגזי בהורמוז שבמפרץ הפרסי, ומכירת סחורות אנגליות הוגבלה על ידי תחרות מצד הוונציאנים שפעלו בדרך קצרה בהרבה יותר מהים התיכון דרך סוריה. גם במהלך משלחת זו הוא עשה רושם רב על איוון האיום שהעניק הרחבה גדולה של זכויות הסחר לחברת המוסקבאית. במסעותיו למרכז אסיה ופרס, היה לג'נקינסון קשר הדדי עם הצאר, הוא קנה מצרכים מטעמו, אך גם נהנה ממכתבי האמינות של איוון, שהיו בעלי משקל לא מבוטל במגעיו עם המעצמות המקומיות בעקבות ניצחונות רוסיה בקזאן ואסטרחאן. ביולי 1564 חזר ג'נקינסון ללונדון.
שירות מול חופי סקוטלנד, 1565
ג'נקינסון נשלח לסקוטלנד במהלך המשבר הפוליטי בזמן המרד של מרי מלכת הסקוטים. הוא הפליג אל פירס אוף פורטון ב־25 בספטמבר 1565. משימתו של ג'ינקינסון הייתה לחסום את העיר לית' כדי למנוע את הנחתת תחמושת למרי מלכת הסקוטים שנשלחה מצרפת. רוח חזקה הביאה את ספינתו לטווח התותחים של מצודת אינצ'ית'.
ג'נקינסון הצטווה לא להצהיר שהוא נשלח על ידי הממשלה האנגלית, ואמר לשלטונות הסקוטים שהוא מחפש שודדי ים. המלכה מרי שלחה אל סיפון אונייתו מתנה של חץ וקשת ו"ארגז שמור" עבור המלכה אליזבת ושרשרת זהב וכוס מוזהבת עבור הקברניט, והוא הפליג בחזרה לברוויק און טוויד. כישלונו של ג'ינקינסון בחסימת הנמל הביאה לסכסוך עם הרוזן מבדפורד שהיה הדיפלומט המוביל באנגליה בענייני סקוטלנד.[3]
משלחת שלישית, 1566
ג'נקינסון נשלח לרוסיה בפעם השלישית כדי ליישב סכסוך בנוגע לעסקות הסחר שאנגליה עשתה עם רוסיה במהלך המסע האחרון של ג'ינקינסון שם בשנת 1564. עם הגעתו, במכתב שנשלח לחברו, הזכיר ג'נקינסון את האכזריות ששטפה את האזורים הרוסים בגלל איבן האיום. כדי לנהל משא ומתן על תנאי הסחר בהצלחה, ג'נקינסון נשלח חזרה לאנגליה. הוא הצטווה להביא מומחי מלחמה לרוסיה כדי לעזור לאיבן במלחמותיו. עקב הפלגה זו ניהל ג'נקינסון משא ומתן בהצלחה עם המלך הרוסי על תנאי סחר חדשים בספטמבר 1567 .
משלחת רביעית, 1571
ביולי 1571 נשלח ג'נקינסון לרוסיה במסע הרביעי והאחרון שלו לשם. בשנת 1568 ביטל איבן את הרשאות המסחר שג'נקינסון השיג בהצלחה בשנת 1566. מטעם המלכה אליזבת הראשונה נשלח ג'נקינסון להחזיר את הסכם הסחר. לאחר שהתעקב בקולמוגורי במשך שישה חודשים בגלל מגפה, ג'נקינסון הצליח סוף סוף להגיע למוסקבה במאי 1572. במהלך מסעו האחרון העיד ג'נקינסון על ההרס שהטטרים מאזור קרים ביצעו באזורים שונים ברוסיה. עד 23 ביולי, ג'נקינסון החזיר בהצלחה את כל הרשאות המסחר בהסכם מחדש עם איבן ורוסיה.
כתבים
מפות רוסיה של ג'ינקינסון שולבו באטלס המפורסם של אורטליוס. כמו כן, היסטוריונים חשפו רבים ממכתביו האישיים ששרדו, בהם הוא מתאר את רוסיה. במיוחד הוא מזכיר את התנהלות השלטון הזוועתית של איוון. כמו כן, הצטרפו דוחות הנסיעות של ג'ינקינסון למידע הרב שנצבר עם חומר גאוגרפי, סחר, דרכי הניווט העיקרי, המסעות, והגילויים של האומה האנגלית באותה תקופה.[4]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ William Ross, The story of Anne Whateley and William Shaxpere as revealed by 'The sonnets to Mr. W.H.' and other Elizabethan poetry, Holmes, 1939, p.122; p.207 ^ a b W.J. Fraser Hutcheson, Shakespeare's Other Anne: a short account of the life and works of Anne Whateley or Beck, a Sister of the Order of St. Clare, who nearly married William Shakespeare in November 1582 A.D., William MacLellan, 1950.
- ^ Frederick S. Boas, The Year's Work in English Studies, Vol. XXXI, 1950, OUP, 1952, p.113; George L. McMichael, Edgar M. Glenn, Shakespeare and his rivals: a casebook on the authorship controversy, Odyssey Press, 1962, p.145ff; H. N. Gibson, The Shakespeare Claimants, Routledge, 2005, pp.41-2.
- ^ Calendar of State Papers Scotland, vol.2 (1900), pp.197, 220-1: Early voyages and travels to Russia and Persia, by Anthony Jenkinson and other Englishmen, New York (1967), pp.167-176
- ^ Hakluyt, Richard: Journey of Anthony Jenkinson into Persia, chap. XXII, in: Principal Navigations, Voyages and Discoveries of the English Nation, 2nd ed., London 1598, London Reprinted 1985, p. 91-101. "Journey of Anthony Jenkinson into Persia", Insights. Accessed 2009-10-19.
31811959אנתוני ג'נקינסון