אנרי באואר
 | |
| לידה |
17 במרץ 1851 פריז |
|---|---|
| פטירה |
21 באוקטובר 1915 (בגיל 64) rue de la Chaise |
| שם לידה | Henri François Adolphe Bauër |
| מקום לימודים | תיכון לואי הגדול |
| שפות היצירה | צרפתית |
| צאצאים | ז'ראר באואר |
אדולף פרנסוא אנרי באואר (בצרפתית: Adolphe François Henri Bauër; 17 במרץ 1851 - 21 באוקטובר 1915) היה מחזאי, סופר, עיתונאי ולוחם למען הקומונה הפריזאית ולאחר דיכוי הקומונה נידון לגלות בקלדוניה החדשה ושהה שם שבע שנים עד לקבלת החנינה.
ביוגרפיה
באואר היה בן מחוץ לנישואים של אלכסנדר דיומא, שנולד מקשר בין אביו ובין אנה באואר, יהודיה גרמניה. אנה באואר הייתה אשתו של קרל-אנטון באואר, סוכן מסחרי אוסטרי, שחי בפריז. לאחר שבעלה היגר לאוסטרליה, גידלה אנה את בנה בכוחות עצמה. לאחר לימודיו בתיכון לואי הגדול נרשם באואר ללימודי משפטים ורפואה, אך לא התמיד בכך, אלא הצטרף לחברה הבוהמית של הרובע הלטיני. הוא התקרב לחוגים המהפכניים ונכנס לעימותים עם השלטונות - ב-1870 נכלא לכמה חודשי מאסר, אך שוחרר על ידי ההמון ביום הכרזת הרפובליקה, ב-4 בספטמבר 1870.
לאחר שצרפת הכריזה מלחמה על גרמניה, התנדב לצבא והתגייס למשמר הלאומי. באוקטובר 1870 נעצר פעם נוספת לאחר שהשתתף בהפגנות. בלילה שבין 21 ל-22 בינואר 1871 שוחרר על ידי חברי המשמר הלאומי והתחיל לכתוב עבור עיתונים מהפכניים.
לאחר הכרזת הקומונה של פריז, ב-18 במרץ 1871, מונה באואר לקפטן במשמר הלאומי במטה של גנרל אודס. ב-10 במאי מונה למפקד הלגיון הפדרלי השישי וב-22 במאי לראש המטה של קפטן רז'ר והשתתף בקרבות רחוב עקובים מדם.
לאחר נפילת הקומונה הפריזאית עזב באואר בחופזה את פריז, אך ב-21 ביוני 1871 נעצר ונלקח לוורסאי, שם הוחזקו הקומונרים העצורים. מצבו הוחמר בעקבות מסמכים שנמצאו אצלו במהלך מעצרו. אמו הגישה בקשת חנינה לבית הדין לערעורים, אך ללא הועיל. מועצת המלחמה דנה אותו לגלות וב-1 במאי 1872 הוגלה אנרי באואר, יחד עם 300 קומונרים אחרים, לקלדוניה החדשה.
המסע מצרפת לקלדוניה החדשה ארך חמישה חודשים, שחלק מהם עברו על באואר בתא ענישה בספינה עם לחם ומים בלבד, בגלל סירובו לציית להוראות. עם ההגעה הועבר למושבת העונשין הצרפתית בנומאה.
אמו של באואר, שפעלה ללא לאות למען המתקת עונשו ושחרורו, נחשדה בעצמה בקשירה נגד השלטונות, לכן עברה ללוזאן ולז'נבה, בשווייץ ומשם שלחה בקביעות כסף לבנה. במכתביה אליו היא הביעה את רצונה להצטרף אליו, אך הוא דחה זאת. חרף מחאות בנה, האם הגיעה לקלדוניה החדשה בתחילת 1875 ושכרה בית בנומאה. היא שהתה שם 15 חודשים, עד שהמושל אילץ אותה לעזוב.
בקלדוניה החדשה חזר באואר לפעילות עיתונאית, כתב מאמרים לעיתון המקומי וארגן אירועי תרבות מוזיקליים. הוא כתב את המחזה La Revanche de Gaëtan (נקמתו של גאטן), מחזה שהוצג בנומאה ב-1879.
האם המשיכה להשתדל למען בנה, להגיש בקשות חנינה ולאסוף המלצות, כולל המלצה של ויקטור הוגו. באפריל 1879, לאחר בחירתו של נשיא חדש, חתם הנשיא על חנינתו ובאואר חזר לצרפת ב-19 ביולי 1879.
ב-24 במרץ, בגיל 29, התחתן הנרי באואר, בניגוד לרצונה של אמו, עם פאולין למירי, שהייתה צעירה ממנו ב-13 שנים. בין העדים בחתונה היה הקומונר המפורסם לואי בלאן. בקיץ של אותה שנה נסע הזוג הצעיר לגרמניה לעיר הבווארית ביירוית, לפסטיבל ביירוית השנתי, שהוקדש לדרמות המוזיקליות של ריכרד וגנר ונוסד על ידי המלחין עצמו. באואר היה מעריץ של וגנר ולאחר מכן הקדיש לו מספר מאמריו. בשנת 1882 נולד שארל, הבכור, וארבע שנים לאחר מכן, בשנת 1888, נולד בנו השני, ז'ראר, לימים עיתונאי ידוע. בין שני האירועים הללו, מתה אמו בשנת 1884.
לאחר שובו למולדתו חזר אנרי באואר לעיתונות ומשנת 1881 כתב עבור המגזין "התעוררות" (le Réveil). ראוי לציין כי אלפונס דודה שיתף פעולה עם אותו מגזין. מאמריו של העיתונאי הצעיר משכו את תשומת לבו של הסופר המפורסם והוא ייעד אותו להיות יורשו בעיתון. מאותו רגע ואילך היה באואר אחראי לביקורת התיאטרון, שעלתה בקנה אחד עם שאיפותיו היצירתיות. ב-12 במרץ 1884 ייסד העורך לשעבר של ההתעוררות, ולנטין סימונד, את העיתון השמרני-פטריוטי L'Écho de Paris (ההד של פריז) והוא הזמין את באואר לעבוד איתו. מאותו שלב פרסם באואר את ביקורות התיאטראות הגדולים בפריז וגם סקירה ביקורתית דו-שבועית על חיי הספרות בפריז. בעבודתו דוגל באואר באסתטיקה של הנטורליזם בתיאטרון האירופי. הוא מהגן על אנדרה אנטואן, החסיד המושבע של נטורליזם תיאטרלי, היוצר והמנהל של תיאטר-ליברה ותיאטרון אנטואן. במאמריו הביקורתיים נגע באואר ביצירותיהם של כמעט כל הסופרים החשובים של התקופה. הוא הקדיש תשומת לב מיוחדת לסופרי ארצות הצפון, בשפתו של באואר - "אנשי הצפון": הנריק איבסן, לב טולסטוי, אוגוסט סטרינדברג ואוסקר ויילד. הוא הגיב גם לפרשת דרייפוס ותמך באמיל זולא, בניגוד לעמדת העיתון, מה שתרם להחלטתו לפרוש מהעיתון ולעבור לעיתון סוציאליסטי.
במשך שבע שנים ניהלו באואר והשחקנית שרה ברנאר קשרים.
יצירות
- 1879, La Revanche de Gaëtan (נקמתו של גאטן), מחזה.
- 1889, Une comédienne. Scènes de la vie de théâtre (קומדיאנית. סצנות מחיי התיאטרון), רומן.
- 1895, Mémoires d'un jeune homme (זכרונותיו ששל איש צעיר), ספר עם תוכן אוטוביוגרפי.
- 1896, De la vie et du rêve (על החיים ועל החלום), קובץ סיפורים קצרים.
- 1899, Idée et réalité (רעיון ומציאות)
- 1903, Sa maîtresse (פילגשו), קומדיה ב-4 מערכות.
- 1909, Chez les bourgeois (בין הבורגנים), קומדיה ב-4 מערכות.
קישורים חיצוניים
- אנרי באואר במילון פרשת דרייפוס (בצרפתית)
הערות שוליים
37211233אנרי באואר