אנטי-טריניטריזם

אנטי-טריניטריזם (באנגלית: Antitrinitarianism או Nontrinitarianism, מהמילה Trinity "טריניטי" או השילוש ה"קדוש") היא מערכת אמונות מונותאיסטיות, נוצריות בעיקר, השוללות את דוקטרינת השילוש ה"קדוש", דהיינו התורה הנוצרית הגורסת שכביכול שלושה פנים לדמותו של אלוקים.

בעיני הכנסיות המקבלות את החלטות הוועידות האקומניות, השילוש הפך לעיקר אמונה נוצרי כבר במאה ה-4 לספירה: בוועידת ניקיאה הראשונה (325 לספירה), ובוועידת קונסטנטינופול הראשונה (381 לספירה), אשר אשררה את החלטות ועידת ניקיאה והוסיפה עליהן. תפיסות אנטי-טריניטריות רבות היו קיימות בנצרות הקדומה, בטרם זכתה תורת השילוש להגדרה רשמית.

בראשית העת החדשה, במאבקים באירופה של אחרי הרפורמציה, נחשבה הכנסייה האנטי-טריניטרית למוסד רדיקלי, ובמאה ה-16 התבססה בעיקר באיחוד הפולני-ליטאי שהיה חריג בסובלנות שהפגין כלפיי זרמים דתיים, ובכך שלא החיל עונשי מוות בעוון אמונה דתית. גם תקופת סובלנות זו לא האריכה ימים, ובסוף המאה ה-16 התקשתה הכנסייה להתנהל באופן בטוח^[1].

בראשית המאה ה-21 הזרמים האנטי-טריניטריים מהווים מיעוט שולי בקרב המזדהים כנוצרים; בתקופות קודמות נרדפו ונענשו (האוניטרים, לדוגמה, יכלו לעלות מן המחתרת בבריטניה רק ב-1774) וגם בעידן חופש הדת אינם מקובלים כנוצרים לגיטימיים על היתר. בין הקבוצות הדוגלות בתפיסות אנטי-טריניטריות נמנים בייחוד המורמונים ועדי ה', אך גם הכריסטלדפים, "המדע הנוצרי", איגלסיה ני קריסטו ואחרים.