אנטיקיתרה
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| שטח | 20.43 קמ"ר |
| נתונים מדיניים | |
| אוכלוסייה | 68 (2011) |
אַנְטִיקִיתֵרָה (ביוונית: Αντικύθηρα)[1] שמשמעותו מנגד לקיתירה, הוא אי יווני מבין האיים היוניים, השוכן בקצהו הדרומי של הים האגאי, בין כרתים לבין הפלופונסוס. מאז שנת 2011 נמצא האי בשטח המוניציפלי של האי קיתרה.
האי שמופרד מכרתים על ידי מצר אנדיקיתירה, שוכן 38 ק"מ דרומית מזרחית לקיתרה, והוא האזור המרוחק ביותר של חבל ארץ אטיקה שמרכזו באתונה (יחד עם זאת, האי משתייך גאוגרפית לקבוצת האיים היוניים). שטח האי הוא 20.43 קמ"ר, צורת האי מעוין, אורך מכיוון צפון מערב לדרום מזרח 10.5 ק"מ ורוחב 3.4 ק"מ מכיוון צפון-מזרח לדרום מערב. על פי מפקד האוכלוסין של שנת 2001 חיו באי 44 תושבים מתוכם 18 ביישוב הנמל פוטמוס. המעבורות עוברות באי באופן אקראי בדרכן מפיראוס לכרתים.
האי נודע בעיקר בגלל הגילויים הארכאולוגיים בקרבתו של הספינה הטרופה מאנטיקיתרה עם שפע הממצאים עליה ביניהם: פסל "הצעיר מאנתיקרה" פסל מברונזה בגובה של 1.94 מטר של גבר צעיר ומנגנון אנטיקיתרה שהוא מכונת חישוב אנלוגית קדומה, אשר נבנתה ככל הנראה על מנת לחשב מיקומים אסטרונומיים של גרמי שמיים.
היסטוריה
ההתיישבות הקדומה היותר באי הייתה באלף ה-5 או ה-4 לפנה"ס. בעיקר ציידים עונתיים שעברו במקום כדי לצוד ציפורים נודדות. האי יושב וננטש בתדירות גבוהה. בתקופת הברונזה האי היה תחת ההשפעה של כרתים. בעת העתיקה נודע האי באחד השמות Aigila או Ogylos.
בין המאה ה-4 לפנה"ס עד המאה הראשונה לפנה"ס שימש האי כבסיס ימי לשודדי ים קיליקיים, עד להשמדתם על ידי פומפיוס. ניתן לראות באי על ראש מצוק את שרידי המבצר שלהם.
עולם החי
מיקומו של האי וכיוונו הכללי מצפון מערב לדרום מזרח הפך אותו לתחנה חשובה לעופות נודדים. האי משמש גם כמושב הרבייה הגדול ביותר בעולם של בז חופים (Falco eleonorae). בגלל חשיבות האי בחקר נדידת עופות הוקם במקום מרכז צפרות על ידי החברה ההלנית לצפרות.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
