אנדור אנדרה גלרי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. אַנְדוֹר אֶנְדרֶה גֶלֵרִי (במקור גרינהוט - Grünhut, בהונגרית: Gelléri Andor Endre; בודפשט, 30 במרץ 1906גונסקירכן (מחנה ריכוז), אוסטריה, בין ה-6 לבין ה-20 במאי 1945) היה סופר יהודי-הונגרי, נובליסט עטור יצירות ופרסים שניספה בשואת יהודי הונגריה.

ביוגרפיה

אנדור אנדרה גלרי נולד בבמשפחה יהודית ענייה של פועלים. הוא נשר מהתיכון ב-1921 ואחר כך סיים לימודים בבית ספר הטכני בין השנים 19231926 וקיבל תעודה במקצוע "תעשיית המתכת והברזל". לאחר מכן ניסה מגוון עבודות. היה מכונאי, שרטט במפעל, צייר בדים, סוכן, פקיד, מחנך ילדים, ולעיתים קרובות מובטל. הוא עדיין למד כששלח את הסיפורים הקצרים הראשונים שלו לעיתון החשוב אשט, שבו פרסם לאיוש מיקש, העורך וצייד הכישרונות הגדול, את כתיבתו הראשונה ב-1924 וגלרי הצעיר הפך לסופר מצליח ואף מהולל כמעט מהרגע הראשון שהופיע עם צעדיו הראשונים.

בשנים 19281929 ביקר באיטליה ובגרמניה באמצעות מלגה שזכה בה בתחרות הכישרונות של העיתון אשט. הוא נתמך על ידי הסופרים הגדולים ז'יגמונד מוריץ ומילאן פושט, מבקרים מפורסמים שיבחו את יצירותיו, כתב העת הספרותי והאמנותי החשוב ניוגט פרסם את הנובלה שלו "מכשף, עזור לי" (Varázsló, segíts).[1] ב-1930 כתב את הרומן היחיד שלו, "המכבסה הגדולה" (A nagymosoda). ב-1933 פורסם ספר הסיפורים הקצרים הראשון שלו, "משרתים צמאים" (Szomjas inasok),[2] ועליו קיבל את פרס באומגרטן שהיה עד אחרי מלחמת העולם השנייה הפרס הספרותי החשוב ביותר בממלכת הונגריה. ב-1935, לזכר הוצאתם להורג של שני היהודים הקומוניסטים החפים מפשע שאנדור פירסט ואימרה שלאי, הוא כתב סיפור קצר סמלי בשם "הוצאה להורג של האוקראינים" (Ukránok kivégzése).

בגלל מוצאו היהודי הוא נלקח לשירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) מספר פעמים משנת 1941 (במחנות בהונגריה: מונור, נג'קאטה, אסוד, יאסברן ובאוקראינה באוקראינית: [Кобилецька Поляна [Kobilecka Poljana). בשל יהדותו הוא חי ברדיפה מתמדת עד סוף המלחמה. בתקופה שבין שתי הקריאות שלו לשרות העבודה, כתב את האוטוביוגרפיה שלו שפורסמה רק לאחר מותו בשנת 1957, בשם "סיפורה של תודעה עצמית" (Egy önérzet története). עם כניסת הוורמכט להונגריה ב-21 במרץ 1944 (מבצע מרגרטה), הוא גורש תחילה למאוטהאוזן, אוסטריה, ולאחר מכן למחנה הריכוז גונסקירכן. הוא שרד את שחרור המחנה, אך גופו המוחלש לא עמד בתלאות נוספות, והוא מת ממחלת טיפוס הבהרות בבית החולים האמריקני בהרשינג באמצע מאי 1945.

אמנות הכתיבה שלו הגיעה לרמה הגבוהה ביותר בסיפור הקצר כלומר בנובלות, והוא גילה את שירת חיי היומיום. הגיבורים שלו הם אנשים קטנים שחיים בשולי החברה, עובדי תובלה ומשלוחים, מובטלים, נוודים, פרולטריון, איתם היה בקשר יומיומי. הוא ראה את הטרגדיות של חיי הפועלים בצורה ברורה יותר מאשר חבריו הסופרים. על אף שהוא לא היה מהפכן, הביקורת החברתית שלו הייתה מהפכנית. למרות הבעיות החברתיות והנטיות השמאלניות שלו, בניגוד לרוב הדמויות הספרותיות של אותה תקופה, הוא נשאר בלתי נגוע בקומוניזם, מעולם לא התחייב למגמה זו.

"הגורל השליך אותי לארץ העניים, וכאן פיתחתי את החזון החברתי שלי. הייתה לי תאווה בלתי מנוצחת להנציח את העולם סביבי. פסלים יצרתי מהחימר שמצאתי בתעלות בית החרושת ללבנים, וציירתי, עיצבתי כל מה שראיתי."

לוח לזכרו נמצא על קיר בית הספר היסודי בקישצלה

בנוסף לספרות, הוא היה פעיל גם בספורט, בעקשנות כזו שלמרות גופו החלש והנוטה למחלות, הוא היה זורק דיסקוס טוב במיוחד.

משפחתו

אביו היה יוז'ף גלרי (גרינהוט) (18801938), מסגר מומחה, ואמו הייתה שרה פרנקל (קראוס) (1880–1973).[3] אמו חלתה במחלה קשה כתוצאה מזיהום שהתרחש במהלך לידת הילד.[4]

אשתו הייתה יוליאנה דרייר (נולדה ב-1916). הם נישאו ב-19 באוגוסט 1937. יחד עם שני ילדיה הקטנים (אגנש ויוז'ף), רעייתו שרדה את הרדיפות של השואה ואת מלחמת העולם.[5]

יצירותיו

לוח זיכרון במעונו לפני השואה ברחוב בסטרצה 25 ברובע 3 של בודפשט
מצבתו של אנדור אנדרה גלרי בבית הקברות היהודי של אובודה. (בודפשט, רובע 3. דרך בצ'י 369)

פורסמו עד 1945

פורסמו אחרי 1946

  • נמל חורף. סיפורים; למשל, בודפשט, 1946
  • אצל הספקים. סיפורים נבחרים, לאסלו קרדוש; רוואי, בודפשט, 1950
  • בית באחוזה. נרטיבים נבחרים ; עם. זולטן זלק, לשעבר. Tamás Ungvári; ספרות, בודפשט, 1955
  • פְטירה. סיפורים קצרים ; György B. Szabó; יחידת האחים, נובי סאד, 1955
  • סיפורה של תודעה עצמית. קורות חיים ; תחת העיתונות, יהודית גלרי; ספרות, בודפשט, 1957
  • מכשף, עזור לי! אוסף סיפורים קצרים, בודפשט, 1959
  • אור מר. סיפורים ; למשל, int. ג'ורגי מולדובה, ביוגרפיה, הערות. בודפשט, 1960 (פניני הספרות ההונגרית)
  • הסיפורים הקצרים של אנדור אנדרה גלרי, 1-2; ספרות, בודפשט, 1964
  • מהתילה, כוכבים. סיפורים קצרים נבחרים ; int. Lajos Kántor; ספרותי, בוקרשט, 1965
  • שיר על לבה של אישה. סיפורים קצרים ; כרך, המשך טיבור באלינט; קריטריון, בוקרשט, 1977
  • לחם לישה מכסף. אספו סיפורים קצרים ; איסוף, ניהול טקסט, הערות. גבריאלה לודי, או זולטן הוזאריק; בדיוני, בודפשט, 1979
  • יצירות נבחרות של אנדור אנדרה גלרי ; עריכה, ניהול טקסט, הערות. קלמן ורגה; Szépirodalmi, בודפשט, 1981 (סופרים הונגריים)
  • רום ג'מייקה (סדרת ספרייה זולה, סיפורים קצרים נבחרים, 1984)
  • סיפורה של תודעה עצמית, 1-2. ; סדר העיתונות. אגנש גלרי, 2000
  • פרוטה (סיפורים קצרים, 2000)
  • צייר המיטה המאוהב (סיפורים נבחרים, 2005)
  • אני זקוק לאהבה. לכבוד לאנדרה אנדרה גלרי ;עורכת אגנש גלרי, פטר קירשנר, הקדמה מאת קארוי סאקוני; קרן Tevan–MAZSIKE, בודפשט, 2013 (ספריית Tevan)
  • הנשיקות של פמיצ'קה. סיפורים, מסמכים, זיכרונות שלא פורסמו ; אוסף שפורסם עם הקדמה מאת לאסלו אורבן; Argumentum, בודפשט, 2015

פרסים

ספרות

  • Bálint György: Gelléri Andor Endre A nagymosoda (Pesti Napló, 1931)
  • Németh László: Három elbeszélő (Tanú, 1932)
  • Kosztolányi Dezső: Gelléri Andor Endre (Nyugat, 1933)
  • Halász Gábor: Gelléri Andor Endréről (Nyugat, 1934)
  • Vas István: Gelléri Andor Endre Kikötő (Válasz, 1936)
  • Sz. Lódi Gabriella: Gelléri Andor Endre (Irodalomtörténeti Közlemények, 1954 4. sz.)
  • Füst Milán: Emlékezések és tanulmányok (Budapest, 1956)
  • Kardos László: Vázlatok, esszék, kritikák (Budapest, 1959)
  • Nádass László: Utolsó találkozás (Élet és Irodalom, 1966. 14. sz.)

עיבוד יצירותיו לסרטים

  • פרח ברזל (1958)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנדור אנדרה גלרי בוויקישיתוף

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ A novella szövege a Nyugat folyóiratban: Varázsló, segíts (1928. 21. szám)
  2. ^ A címadó novella a Nyugat folyóiratban: Szomjas inasok (1931. 23. szám)
  3. ^ "Szülei házasságkötési bejegyzése a Budapest II. kerületi polgári házassági akv. 311/1905. folyószáma alatt".
  4. ^ Gelléri Andor Endre: Tavaszt vártam, a költők, a szabadság tavaszát!” A magyar kultúra veszteségei – esszéíró pályázat: Ferenczi Debóra pályaműve a Nyugat-magyarországi Egyetem különdíjban részesült.
  5. ^ Szeretők és házastársak
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0