אמנת עוקייר (1922)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אמנת עוקייר[1] הייתה אמנה שנחתמה בעוקייר (אנ') ב-2 בדצמבר 1922 שהגדיר את הגבולות בין עיראק המנדטורית, סולטנות נג'ד ושייח'ות כווית. האמנה נחתמה לאחר גירוש בדואים מסולטנות נג'ד על ידי אבן סעוד.[2] הנציב העליון הבריטי של מסופוטמיה, פרסי קוקס (אנ'), נפגש עם אבן סעוד ועם הסוכן הפוליטי הבריטי לכווית, מייג'ור ג'ון מור. באמנה נכללו האזור הנייטרלי בין עיראק וערב הסעודית והאזור הנייטרלי בין כווית וערב הסעודית.

הבריטים לא אפשרו לשייח'ות כווית להשתתף במשא ומתן על הגבולות. לפיכך, שייח'ות כווית איבדה למעלה משני שלישים מהשטח שהיה בבעלותה,[3] מה שהביא להתעצמות ההתנגדות לאימפריה הבריטית בכווית.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Lauterpacht, E.; Greenwood, C. J.; Weller, Marc (1991-06-01). "1.6 The determination of boundaries between Iraq, Kuwait and Saudi Arabia (Najd)". The Kuwait Crisis: Basic Documents. Cambridge University Press. pp. 45–49. ISBN 978-0-521-46308-9.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא אמנות והסכמים ובנושא המזרח התיכון. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32514297אמנת עוקייר (1922)