אמנות ושפה
אמנות ושפה (באנגלית: Art & Language) הוא שיתוף פעולה של אמנים רעיוניים שעבר שינויים רבים מאז שנוצר בסוף שנות השישים. הקבוצה הוקמה על ידי אמנים שהיו שותפים לרצון משותף לשלב רעיונות אינטלקטואלים ודאגות עם יצירת האמנות. המהדורה הראשונה של כתב העת של הקבוצה, אמנות-שפה, פורסמה בנובמבר 1969 בצ'יפינג נורטון באנגליה והייתה השפעה חשובה על האמנות הקונספטואלית בארצות הברית ובבריטניה.[1]
השם אמנות ושפה
השם Art & Language והמשמעות שהאמנים ניסו להעניק לו נותרו לא בהירים. לעיתים קרובות הוא מתואר על ידי היסטוריונים או מבקרי אמנות כקבוצה או קולקטיב של אמנים אך גם כתנועה אמנותית. אמנים הגדירו את כוונתם כניסיון לברוח מאישיותו ההרואית של האמן ולסמן שיצירה אינדיבידואלית אינה קיימת. בשנת 1968 הם יצרו מונח גנרי (שם) למטרה זו, שיכול להכיל את פעילויותיהם האמנותיות השונות.
שנים ראשונות
קבוצת האמנות והשפה הוקמה בסביבות 1967 בבריטניה על ידי טרי אטקינסון (נולד ב -1939), דייוויד ביינברידג '(נולד בשנת 1941), מייקל בולדווין (נולד ב -1945) והרולד הורל (נולד ב -1940).[2] ארבעת האמנים הללו החלו את שיתוף הפעולה שלהם סביב 1966 בזמן שהם היו מורים לאמנות בקובנטרי. שם הקבוצה נגזר מהכתב העת שלהם, אמנות-שפה כתב העת לאמנות קונספטואלית, שנוצר במקור כשיחת עבודה בשנת 1966. הקבוצה הייתה ביקורתית על מה שנחשב למנהגי האמנות המודרנית המיינסטרים באותה תקופה. בשיחות העבודה שלהם הם יצרו אמנות מושגית כחלק מהדיונים שלהם.[3]
בין 1968 ל -1982 הקבוצה גדלה לכמעט חמישים איש. בין הראשונים שהצטרפו היו מבקר והיסטוריון האמנות צ'ארלס הריסון והאמן מל רמסן.[4] בתחילת שנות השבעים הצטרפו לקבוצה אנשים ובהם איאן ברן, מייקל קוריס, פרסטון הלר, גרהם הווארד, ג'וזף קוסוט, אנדרו מנארד וטרי סמית. עקבו אחריהם שני משתפי פעולה מקובנטרי, פיליפ פילקינגטון ודוד רושטון. למידת האנונימיות היחסית המוחזקת בקבוצה ממשיכה להיות בעלת משמעות היסטורית בקהילה האמנותית. בגלל אי ודאות ברשימות החברים המדויקות, קשה לדעת באופן חד משמעי לא רק מי היו כל התורמים אלא גם מהן התרומות המדויקות שלהם.
בכל זאת אמנות-שפה הניחה את היסודות לרעיון הקבוצה. זה הפך לטביעת האצבע הראשונה שזיהתה גורם ציבורי המכונה "אמנות קונספטואלית", וגם הראשון ששימש בסיס תאורטי ושיחה עבור קהילה של מבקרים ואמנים שהיו מפיקיה ומשתמשיה. אף על פי שקהילה זו הייתה רחוקה מלהיות תמימי דעים כיצד לתאר את טיבה של אמנות מושגית, העורכים ורוב התורמים ההיסטוריים שלה היו שותפים להשקפות דומות באופן מוזר: אמנות מושגית היוותה ביקורת על הצדדים הביורוקרטיים וההיסטוריסטיים של האמנות. המודרניזם והשמרנות הפילוסופית של המינימליזם; אמנות מושגית הייתה מעל לכל תאוריה, בדרך כלל פורמלית על ידי טקסטים.
ככל שהפצת העיתון ופעילותם החינוכית של מוציאים לאור ותורמים אחרים הלכה וגברה, "השיחה" התגברה והכפילה בכך שהיא כללה בשנת 1971, באנגליה, צ'ארלס הריסון, פיליפ פילקינגטון, דייוויד רושטון, לין למסטר, סנדרה האריסון, גרהאם האוורד, פול ווד, וניו יורק, מייקל קוריס, ובהמשך פולה רמסדן, מאיו תומפסון, כריסטין קוזלוב, פרסטון הלר, אנדרו מנארד וקתרין ביגלו.
השם אמנות ושפה היה עדיין לא בהירים. משמעותו או האינסטרומנטליזם שלו השתנה מאדם לאדם, מברית לברית, משיח לדיבור - מאלו בניו יורק שהפיקו את עיתון "השועל"(The Fox) בין 1974–1976, לאלה שהיו מעורבים בפרויקטים מוזיקליים ואלו שהמשיכו את עריכת העיתון. תחושה הולכת וגוברת של מחלוקת, שהובילה לתחרות בין האמנים ומשחקי כח.
במהלך שנות השבעים, אמנות ושפה התמודדו עם סוגיות הקשורות להפקה אמנותית, וניסו לעבור מצורה קונבנציונלית של אמנות "לא לשונית" כמו ציור ופיסול ליצירות תאורטיות מפורשות יותר. הקבוצה נקטה לעיתים קרובות עמדות ויכוחים נגד עמדות דומיננטיות של מבקרים כמו קלמנט גרינברג ומייקל פריד.[5]
בזמן התערוכה הבינלאומית של האמנות העכשווית, דוקומנטה, בקאסל בשנת 1972,הקבוצה אמנות ושפה הורכבה מאטקינסון, ביינברידג ', הורל, פילקינגטון ורושטון וגם מהעורך האמריקאי של אמנות-שפה, גוזף קוסות. העבודה שהוצגה כללה מערכת סיווג של טקסטים שפורסמו והופצו בין חברי אמנות ושפה.[6][7]
מאז סוף שנות השבעים
בסוף שנות השבעים של המאה העשרים הקבוצה הצטמצמה למייקל בולדווין (נציג הסניף הבריטי), מל רמסדן (נציג הסניף האמריקני), בהשתתפות מבקר האמנות צ'ארלס הריסון ובאופן פחות קבוע, מאיו תומפסון ולהקת הרוק הניסיונית האמריקאית שלו Red Krayola. הניתוחים הפוליטיים והתפתחותם של הקבוצה הובילו חברים רבים לעזוב ולהתעסק באופן פוליטי באופן פעיל יותר. איאן ברן חזר לאוסטרליה לאחד כוחות עם איאן מיליס, אמן רעיוני שהחל לעבוד עם איגודים בראשית שנות השבעים, ויצר את Union Media Services, סדנת יצירה לפיתוח יוזמות חברתיות וכלכליות של האיגודים. חברים אנגלים אחרים מהקבוצה פנו לפעילויות יצירתיות, אקדמיות או "פוליטיות".
צ'ארלס הריסון נפטר בשנת 2009 והותיר את בלדווין ורמסדן לבדם לנהוג בפעילות קבוצת האמנות והשפה.
תערוכות ופרסים
פרסים ומבקרי אמנות
בשנת 1986 מועמדת, אמנות ושפה לפרס טרנר. בשנת 1999, Art & Language הוצגה ב- MoMA PS1 בניו יורק, עם מיצב עיקרי בשם The Artist Out of Work.[8] זה היה אוסף זיכרון מהפרקטיקות הדיאלוגיות והאחרות של אמנות ושפה, שאצרו מייקל קוריס וניל פאוול. תערוכה זו עקבה מקרוב אחר התערוכה הרוויזיוניסטית של Global Conceptualism: Points of Origin במוזיאון קווינס לאמנות, אף היא בניו יורק. התערוכה הציעה מבט אובייקטיבי על מורשת האמנות הקונספטואלית "הקלאסית" וחיזקה קריאה טרנס-אטלנטית ולא לאומנית של אירועי 72–1968. בסקירתו הביקורתית על התערוכה כותב ג'רי סאלץ: "לפני רבע מאה, אמנות ושפה בתחילתה יצרה קשרים חזקים עם האמנות הקונספטואלית, אך המאמצים הבאים היו כה סתומים ומסופקים מעצמם, שהעבודה שלהם הפכה ללא רלוונטית".[9]
תערוכות נבחרות
תערוכות נבחרות[10][11][12] | ||
---|---|---|
שנה | תערוכה | |
1967 |
| |
1968 |
| |
1969 |
| |
1971 |
| |
1972 |
| |
1973 |
| |
1974 |
| |
1975 |
| |
1976 |
| |
1977 |
| |
1978 |
| |
1979 |
| |
1980 |
| |
1981 |
| |
1982 |
| |
1983 |
| |
1986 |
| |
1987 |
| |
1990 |
| |
1993 |
| |
1995 |
| |
1996 |
| |
1999 |
| |
2000 |
| |
2002 |
| |
2003 |
| |
2004 |
| |
2005 |
| |
2006 |
| |
2008 |
| |
2009 |
| |
2010 |
| |
2011 |
| |
2013 |
| |
2014 |
| |
2016 |
| |
2018 |
|
תערוכות קבוצתיות נבחרות
תערוכות קבוצתיות נבחרות[13][14][15] | ||
---|---|---|
שנה | תערוכה | |
1968 |
| |
1969 |
| |
1970 |
| |
1971 |
| |
1972 |
| |
1973 |
| |
1974 |
| |
1976 |
| |
1979 |
| |
1980 |
| |
1982 |
| |
1987 |
| |
1989 |
| |
1992 |
| |
1995 |
| |
1997 |
| |
1999 |
| |
2002 |
| |
2003 |
| |
2004 |
| |
2005 |
| |
2006 |
| |
2007 |
| |
2008 |
| |
2009 |
| |
2010 |
| |
2011 |
| |
2012 |
| |
2013 |
| |
2014 |
| |
2017 |
|
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Art & Language | Artists | Lisson Gallery". www.lissongallery.com. נבדק ב-23 במרץ 2017.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Neil Mulholland, The Cultural Devolution: art in Britain in the late twentieth century, Ashgate Publishing, Ltd., 2003, p165. מסת"ב 0-7546-0392-X
- ^ "Art & Language | Tate". Tate Etc. נבדק ב-23 במרץ 2017.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Charles Green, The Third Hand: Collaboration in Art from Conceptualism to Postmodernism, UNSW Press, 2001, p47. מסת"ב 0-86840-588-4
- ^ "Art & Language". frieze.com (באנגלית). נבדק ב-2019-08-13.
- ^ Guasch, Anna María (2011-02-11). Arte y archivo, 1920-2010: Genealogías, tipologías y discontinuidades (בספרדית). Ediciones AKAL. ISBN 9788446038146.
- ^ Anna Bentkowska-Kafel, Trish Cashen, Hazel Gardiner, Digital Visual Culture: Theory and Practice, Intellect Books, 2009, p104. מסת"ב 1-84150-248-0
- ^ "MoMA PS1: Exhibitions: The Artist Out of Work: Art & Language 1972–1981". momaps1.org. נבדק ב-2019-10-20.
- ^ Jerry Saltz, Seeing out loud: the Voice art columns, fall 1998-winter 2003, Geoffrey Young, 2003, p293. מסת"ב 1-930589-17-4
- ^ Pacquement, Alfred; Wood, Paul (באוקטובר 1993). Art & Language (1st ed.). Paris: Galerie Nationale du Jeu de Paume. pp. 149–151. ISBN 2-908901-21-8.
{{cite book}}
: (עזרה) - ^ Jackson, Matthew Jesse; Chaudruc, Marie-Caroline (באפריל 2018). Art & Language: Reality (Dark) Fragments (Light), The Philippe Méaille Collection (1st ed.). Montsoreau: Château de Montsoreau - Museum of Contemporary Art. pp. 172–173. ISBN 978-2-9557917-2-1.
{{cite book}}
: (עזרה) - ^ Debbaut, Jan; Roberts, John (בנובמבר 1987). Art & Language: The Paintings (1st ed.). Belgium: Palais des Beaux-Arts in Brussels. pp. 92–93.
{{cite book}}
: (עזרה) - ^ Pacquement, Alfred; Wood, Paul (באוקטובר 1993). Art & Language (1st ed.). Paris: Galerie Nationale du Jeu de Paume. pp. 150–151. ISBN 2-908901-21-8.
{{cite book}}
: (עזרה) - ^ Jackson, Matthew Jesse; Chaudruc, Marie-Caroline (באפריל 2018). Art & Language: Reality (Dark) Fragments (Light), The Philippe Méaille Collection (1st ed.). Montsoreau: Château de Montsoreau - Museum of Contemporary Art. p. 173. ISBN 978-2-9557917-2-1.
{{cite book}}
: (עזרה) - ^ Debbaut, Jan; Roberts, John (בנובמבר 1987). Art & Language: The Paintings (1st ed.). Belgium: Palais des Beaux-Arts in Brussels. p. 93.
{{cite book}}
: (עזרה)
26590428אמנות ושפה