אמיל קרמצי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית רופא ריקה. אמיל קרמצי (במקור עד 1893 מנו גולדהמר,[1] בהונגרית: Körmöczi Emil; קצ'קמט, 14 בנובמבר 1868[2] – בודפשט, 19 בדצמבר 1949) היה דוקטור לרפואה, רופא פנימי, יהודי-הונגרי, רופא ראשי, יועץ בריאות ראשי. אחיו של זולטאן קרמצי (1876–1958), רופא שיניים ועורך עיתון.
ביוגרפיה
מנו גולדהמר נולד במשפחה יהודית כבנם השלישי של מור גולדהמר (1824–1918) ושל יוזפה שטרן. היו לו שבעה אחים/אחיות. הוא השלים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה של המסדר הציסטרציאני בסקשפהרוואר (1879–1887), ולאחר מכן הפך לסטודנט בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בודפשט, (שמה היום אוניברסיטת אטווש לוראנד) שם סיים את לימודיו ב-1893. ב-14 בינואר הוסמך כדוקטור לרפואה.[3] בין מטופליו הראשונים היה אביו, אשר ב-13 בינואר 1893, החליק בזמן שיצא מקרון הרכבת ביאנושהאזה ונפצע קשה כשנפל.[4] הוא היה מתמחה במכון לרוקחות של האוניברסיטה במשך חצי שנה, לאחר מכן השתתף בלימודים בחו"ל במשך שנה וחצי, שם למד בעיקר המטולוגיה. לאחר שחזר הביתה, היה מתמחה ורופא משנה בבית החולים סנט אישטוואן, אחר כך רופא מן המניין. בשנת 1910, מונה לרופא הראשי של פוליקליניקת Charité II. במחלקה הפנימית. במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת בבית החולים האשפוז בכיכר בורארוש ובבית החולים העזר (הצבאי). במאי 1915 מונה לרופא הראשי של אגודת הצלב האדום.[5] בשנת 1918, הוא נבחר לרופא הראשי והמנהל הראשי של פוליקליניקת Charité.
כבר ב-1898 הפך לחבר באגודת ההצלה המתנדבת של בודפשט (BÖME); בתחילה הוא נקרא רופא פרמדיק של קסרקטינים, אחר כך רופא בקורת ולאחר קידומו הפך לרופא ראשי. הוא נתן הרצאות וקורסים בכל רחבי הונגריה. קרמצי הועלה לדרגת הרופא הראשי הראשון באספה הכללית של BÖME ב-29 באוגוסט 1922.[6] עד מהרה זכה בתפקיד סגן המנהל של הארגון הגדול. משנת 1925 כיהן בתפקיד קצין רפואה ראשי.[7] כהוקרה על שירותיו, הוענק לו מדליות הארד, הכסף והזהב של "איגוד ההצלה". באפריל 1927 הוענק לו התואר הממלכתי "יועץ בריאות ראשי" על יתרונותיו הבולטים בפיתוח אגודת האמבולנסים ופוליקליניקת Charité. באספה הכללית באפריל 1931, הוא נבחר לחבר בגוף המייצג של הקהילת היהודית של פשט.[8] בנובמבר 1938 (בגיל 70) פרש לגמלאות לפי בקשתו.
יומיים לפני הכיבוש הגרמני, ב-17 במרץ 1944, בגיל 76, הודיע על כוונתו להתגייר.
בין 1946 לבין 1949 הוא היה חבר בתא הבונים החופשיים על שם פרנץ דיאק.[9] מותו נגרם כתוצאה מדלקת ריאות וניוון שריר הלב.
קרמצי היה העורך האחראי והמוציא לאור של המגזין המקצועי "עיתון האמבולנסים".
הוא השתתף בעריכת "הלקסיקון הגדול של גוטנברג" וה"לקסיקון של Uj Idők".
אשתו הייתה אילונה מאריה צ'אסאר, בתם של שאנדור צ'אסאר וארז'בט גֶבֶּלֶש, איתה התחתן ב-1941.[10]
עבודותיו
- מקרה של אנמיה קשה המתקדמת ללימפמיה. – על הערך האבחוני של בדיקות דם בקטריולוגיות, תוך התייחסות מיוחדת לאבחון של ספטיקו-פאמיה (septico-pyaemia). עם . (ארכיון רפואי הונגרי, 1897, 6)
- נתונים לדוקטרינת הפסאודולוקמיה. פלדמן עם איגנאק. (ארכיון רפואי הונגרי, 1897, 4)
- מקרה של פסאודולוקמיה עם מהלך חריף. (שבועון רפואי, 1898, 2-3)
- השפעת מחלות זיהומיות על לוקמיה. (שבועון רפואי, 1899, 51)
- Polymyositis הנגרמת על ידי Streptococcus-infectio. (פולימיוזיטיס סטרפטומיקוטיקה) . (שבועון רפואי, 1902, 26)
- לרפא את הפרעות הדם שלך. בודפשט, 1904
- לגבי בדיקות דם, תוך התייחסות מיוחדת לצורכי הרופא המטפל. (רפואה, 1904, 42)
- חום ארוך שנים ב-tertiaer lues, אשר נעלמים עם מתן אשלגן יודיד. (רפואה, 1905, 4)
- ניסיון קליני עם הזרקה תת-עורית של כמויות גדולות של לאזרום רגיל. (שבועון רפואי, 1905, 28)
- נתונים על מצבי המלריה בבודפשט והדוקטרינה של המלריה המוקדמת באביב. (שבועון רפואי, 1908, 9)
- על מוות דימומי ומניעתו. (בריאות טובה, 1910, 20)
- על הפורמולות מחקות פרוטוזונים המתרחשים בדם. (שבועון רפואי, 1910, 45)
- עדות לתיאוריה של גרנולומה מליגנום cryptogeneticum . (ארכיון רפואי הונגרי, 1911, 12)
- על צהבת המוליטית מסובכת עם מגלונוספלניה. (העיתון הרפואי של בודפשט, 1913, 7)
- על תאונות שנגרמו מחום קיצוני ועל העזרה הראשונה שתינתן במקרים כאלה . (עיתון המורים, 1915, 33)
- על תאונות שנגרמו עקב בליעת גופים זרים והעזרה הראשונה שיש להעניק במקרים כאלה . (עיתון המורים, 1917, 46)
- החשיבות של גילוי מוקדם של סוכרת בטיפול בסוכרת. (רפואה, 1921, 51)
- כיצד אנו מספקים עזרה ראשונה? בודפשט, 1923
- עזרה ראשונה. בודפשט, 1929
- על המלריה המוקדמת באביב ומשמעותה האפידמיולוגית . (רפואה, 1929, 29)
פרסים והוקרה
- עיטור הביצור הצבאי של הצלב האדום, דרגה 2 (1916)
- צלב הצטיינות המוכתר בזהב על סרט מדליית האבירות (1918)
לקריאה נוספת
- אנדראש גרגיי: לקסיקון של רופאים יהודים הונגרים מפורסמים ומצטיינים. בודפשט, הוצאת מכבי, 2001
- פאל גויאש: חייהם ויצירותיהם של סופרים הונגרים - סדרה חדשה I-XIX. בודפשט: אגודת הספרנים והארכיונאים ההונגרים. 1939–1944, 1990–2002.
- Falk Zsigmond (1925-12-20). "Körmöczi Emil". Ország-Világ. 46 (51).
- לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. עורך פטר אויווארי. גישה מקוונת
ראו גם
- Ki-kicsoda? Kortársak lexikona, h. n. [Budapest], Béta Irodalmi Rt., é. n. [1937] (מי זה מי?)
הערות שוליים
- ^ Az engedélyt tartalmazó BM rendelet száma/évszáma: 52014/1893. Forrás: Névváltoztatási kimutatások 1893. év 5. oldal 2. sor
- ^ "Születési bejegyzése a kecskeméti izraelita hitközség születési akv. 49/1868. folyószáma alatt". נבדק ב-2023-01-01.
- ^ Orvosi Hetilap, 1893. január 22. (37. évfolyam, 4. szám)
- ^ "Súlyos baleset". Székesfehérvár és Vidéke. 1893-01-17.
- ^ Pesti Hírlap, 1915. május 28. (37. évfolyam, 147. szám)
- ^ Pesti Napló, 1922. szeptember 1. (73. évfolyam, 198. szám)
- ^ "A Mentőegyesület új igazgatója". Egyenlőség. 1926-01-02.
- ^ Mult és Jövő, 1931. április (21. évfolyam)
- ^ Kelet, 1950. január 1. (35. évfolyam, 1. szám)
- ^ "Házasságkötési bejegyzése a Budapest XI. kerületi polgári házassági akv. 427/1941. folyószáma alatt". נבדק ב-2023-01-01.
37411126אמיל קרמצי