אמו אי המלך
 אמו אי המלך
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| על־סדרה: | עופות קדומים חסרי שיניים |
| משפחה: | אמואיים |
| סוג: | אמו |
| מין: | אמו |
| תת־מין: | אמו אי המלך |
| שם מדעי | |
 Dromaius novaehollandiae ater
| |
| תחום תפוצה | |
תפוצת אמו אי המלך - באדום | |
אמו אי המלך או אמו שחור (שם מדעי: Dromaius novaehollandiae ater), הוא תת־מין נכחד של אמו שהיה נפוץ באי המלך שבין אוסטרליה לטסמניה. מוכר למדע באמצעות רישומים של עופות חיים מהמאה ה־19, כמו גם עצמות ופרטים שנשמרו במוזיאונים. זהו האמו הקטן ביותר המוכר.
טקסונומיה
אמו אי המלך תואר לראשונה בינואר 1802 בסקרי חיפוש של אי המלך, כחלק ממסעו של ניקולא בודין, שתיאר "יער מלא" באמו ובעלי חיים אחרים. זמן קצר לאחר מכן האמו נכחד, והאמו שעל האי לא זוהה כמין שונה מזה שעל היבשת באותו הזמן.
לואי ז'אן פייר ויאיו זיהה את האמו מלך האי כשונה מהאמו הרגיל על פי מאובנים בשנת 1817.
היה בלבול רב בנוגע למעמדו הטקסונומי והמקור הגאוגרפי של אמו מלך האי, ובפרט ביחס לאמו אי הקנגורו, שגם הועברו לצרפת כחלק מאותה המשלחת. יומני המסעות לא הבהירו היכן נאספו הפרטים ועל השוני ביניהם. דבר זה הוביל ששני המינים נחשבו כמין יחיד שמקורו באי הקנגורו. ממצאים מאוחרים יותר של תת מאובנים ומחקרים נוספים על אמו אי המלך ואי הקנגורו, בעיקר על ידי שיין פרקר בשנת 1984, אישרו את מוצאם הגאוגרפי הנפרד והשוני המורפולוגי המובחן.
בהתבסס על מורפולוגיה מקובל להניח שישנם מינים שונים של אמואיים, אבל מחקר גנטי הראה שהם למעשה תת־מינים של האמו מהיבשת האוסטרלית, וסווג כתת־מין שלו. סיבת השינוי בגודל תת־המין נובעת מתופעת ננסות איים.
תיאור
אמו אי המלך היה הרבה יותר קטן משאר האמואיים, ושקל רק מחצית ממשקל הציפור ביבשת. בגובה 140 סנטימטר ומשקל של 23 ק"ג. דווח על נוצות כהות יותר, אך מחקר גנטי לא הראה נטייה למלניזם. האמו אי המלך הצעירים היו בעלי נוצות אפורות, ואילו האפרוחים היו מפוספסים כמו שאר האמואיים. הם אכלו פירות יער, עשבים ואצות, ועל פי דיווחים אהבו את האזור המוצל של לגונות ואת קו החוף. הבדלים מורפולוגיים שנחשבו בעבר כייחודים לתת־המין, כגון עיצוב פתח עצם השוקה, וכן קווי המתאר של הגולגולת, שהיא יותר בצורת כיפה באמו מלך האי, כיום ברור כי הם נמצאים אף באמו היבשתי, בקרב הפרטים הצעירים.
הכחדה
בדצמבר 1802 פרנסואה פרו, חוקר טבע צרפתי שהיה חלק מהמשלחת של בודין, בקר באי והיה האדם האחרון שתיאר את אמו אי המלך. הידע המועט שבידינו כיום הוא מראיונות שערך פרו עם מלחים שביקרו באי.
שניים או שלושה פרטים הובאו לצרפת בשנת 1804 והוחזקו בשבי בז'רדן דה פלאנט, האחרון מת בשנת 1822. אחת הציפורים האחרונות נשמרה עד היום במוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע בפריז, והיא העור היחיד ששרד מהציפור. זמן קצר לאחר שציפור זו התגלתה, התיישבו מלחים אנגלים באי בגלל הקבוצות הגדולות של פיל ים שבאי. בעת מותה של הציפור השבויה האחרונה, המין כבר נכחד מאי המלך, לאחר שנהרג על ידי ציד וככל הנראה, משריפות לא טבעיות שנעשו על ידי מלחים. במהלך הראיונות עם מלחים שהתגוררו באי, עלו מספר סיבות להיכחדות הציפור. פרו מתאר כיצד כלבים היו מאומנים לצוד את אמו שהיה מאכל קבוע; אחד מהמלחים טען שהרג לא פחות מ־300 פרטים.
קישורים חיצוניים
30412569אמו אי המלך