אלקסיתימיה
אלקסיתימיה (Alexithymia) היא חוסר יכולת להרגיש, להביע או לזהות רגשות. התופעה קיימת ב-10% מהאוכלוסייה, ומופיעה בעיקר אצל גברים. אלקסיתימיה אינה מוגדרת כהפרעה נפשית או אישיותית, אלא כתופעה רגילה. אין כיום תרופה או פתרון לאלקסיתימיה.
הפסיכותרפיסט פטר סיפנאוס היה הראשון שטבע את המושג אליקסיתימיה ב-1973. הוא הבחין בכך שתופעה זו מאפינת אנשים שמתקשים לתאר במילים ולהבחין בשונות שבין רגשותיהם, הם לעיתים נאלצים לבטא אותם באמצעות סמפטומים גופניים.
אלקסיתימיה נורמטיבית אצל גברים
אלקסיתימה קיימת ב-10% מהאוכלוסייה ומופיעה בעיקר אצל גברים. לבנט[1] טבע את המושג אליקסיטימיה נורמטיבית על מנת להגדיר לקות שמאפיינת בעיקר גברים אשר אינם מודעים לרגשותיהם ולעיתים גם לתחושותיהן הגופניות. הסבר הנפוץ לקושי זה הוא כי גברים מתקשים לבטא את רגשותיהם ובעיקר את רגשותיהם הפגיעים (חוסר אונים, עצב, בושה, פחד וכדומה) . כמו כן חוקרים[2] גורסים כי קיים קשר ישיר בין קושי זה ותהליך חיברות לגבריות. המעגל החברתי הראשון התורם להתפתחות התופעה נבנה במערכת יחסיו של התינוק עם הדמויות ההוריות הראשונות. מנגנון דיכוי הרגשות מתפתח כבר בשלב הפרה אדיפלי בו הילד חווה "אחרות מהאם"[3] הוא לומד לפתח זהות אופוזיציונית מולה, ובהתאם לציווי החברתי-תרבותי, להתקרב לאביו ולהזדהות עמו. גם האב בדרך כלל אינו נוטה לבטא את רגשותיו הפגיעים ולכן מתקשה ללמד את בנו כיצד להתמודד עם רגשות אלו. בתרבות הנוכחית, ההורים ובעיקר קבוצת השווים, מלמדים בנים שעליהם להסתיר את רגשותיהם. כך הופכת הבושה – על קיומם של רגשות פגיעים – לרגש המרכזי בעיצוב החוויה של גברים, אף שהיא נותרת לא מודעת.[4] בהמשך, התפתחותו של הילד נבנה באמצעות המעגל השני באינטראקציה עם הסביבה החברתית שבה הוא יגדל. .לתהליכי ההתקשרות והחברות השפעה מכרעת על התנהלותם של הגברים בחברה. בתרבות הנוכחית יש עידוד להדחיק כל רגש של פגיעות אצל גברים ולהמירו לרגשות של כעס ותוקפנות. בהיעדר לגיטימציה לביטוי קשייו הרגשיים, הוא נאלץ להסוותם ולמצוא בהם דרכי ביטוי חלופיות של אדישות או תוקפנות.[5] כל עוד מדובר במצבי שיגרה, משרתת מסיכה זו את הגבר באופן המאפשר לו להימנע מעימות ישיר עם רגשותיו,[6] אך במצבי משבר עלול להיסדק מעטה ההגנה השברירי אשר הגן על הגבר מפני המגע עם רגשותיו.
טיפול ואבחנה
השאלון המקובל לאבחון אליקסיתימיה נורמטיבית הוא (Normative Male Alexithymia Scale (NMAS. קיימת חשיבות שאנשי מקצוע המזהים קושי זה בקרב גברים יעזרו להם לפתח שפה רגשית שתקדם אותם לקראת שינוי ורווחה נפשית. יש הסוברים שטיפול בגישה אנליטית או פסיכודינאמית אינו מתאים לרובם וכי הגישה המתאימה היא טיפול קוגניטיבי התנהגותי.[7] המטרה הטיפולית בטיפול זה, בכל גישה שהיא, היא לחזק את היכולות לזהות ולהבין רגשות. קיים צורך שאנשי המקצוע ידריכו באמצעות כלים פסיכודקטטים את המטופלים באופן פעיל. גברים הלומדים בתהליך הטיפולי מדווחים על מוטיבציה גבוהה יותר לתהליך השינוי. פיתוח וטיפוח שפה רגשית, הן באמצעות כלים פסיכו דידקטיים והן באמצעות חשיפת רגשות המטפל/ת בתקשורת עם המטופל, מקדמים דיאלוג פתוח וישיר עם גברים.
בנוסף, לעיתים רגשות באים לידי ביטוי גופני המתבטא בין היתר, בדיווחים על כאבים פיזיים, אי שקט, התנהגות ארגסיבית ואלימה, פעילות יתר, או לחלופין עייפות וחוסר אנרגיה – יש לשלב בטיפול אלמטיים מתוך ההתנהגות הפיזית הגברית. מוצע כי הטיפול ילווה מטלות לביצוע בין הפגישות, ובהם, בין היתר, פעילות גופנית. התנהלות פיזית זו, עלולה לווסת את ההתנהלות הרגשית ולאפשר איזון מחודש.
הערות שוליים
- ^ Levant, R. F. (1998), Desperately seeking language: Understanding, assessing, and treating normative male alexithymia. In W. S. Pollack, & R. F. Levant. (Eds.), New psychotherapy for men, Hoboken, N.J.: John Wiley & Sons, עמ' 35–56
- ^ Fischer, A. R., & Good, G. E. (1997), Men and psychotherapy: An investigation of alexithymia, intimacy, and masculine gender roles, Psychotherapy 34(2), עמ' 160–170
- ^ ד"ר יאיר אפטר, התערבות פסיכו-דידקטית בטיפול בגברים הסובלים מאליקסיתימיה נורמטיבית, באתר פסיכולוגיה עברית, 28 בפברואר 2016
- ^ Krugman, S. (1995), Male development and the transformation of shame. In: R. F. Levant., & W. Pollack. (Eds.), A new psychology of men, New York: Basic, עמ' 229–251
- ^ אני לא רוצה לדבר על זה. על מורשת הסמויה של הדכאון הגברי – ואיך אפשר להשתחרר ממנה, הוצאת עם עובד, 1997
- ^ חנה לאופר ואיתנה ברמן, "כואב לי כשאת נוגעת": על הדכאון הגברי הסמוי, על אלימות, ועל תהליכי פרידה וגירושין, אלימות אילמת, גברים כקרבנות
- ^ Levant. R, Normative Male Alexithymia and Alexithymia Reduction Treatment
