אלפרד אשר
-Portrait-Portr_05342.tif_(cropped).jpg) |
אלפרד אשר בשמו המלא: יוהאן היינריך אלפרד אשר פום גלס ( בגרמנית: Johann Heinrich Alfred Escher vom Glas; 20 בפברואר 1819 - 6 בדצמבר 1882) היה פוליטיקאי שווייצרי, מנהיג עסקי ופורץ דרך בתחום הרכבות. הודות לתפקידיו הפוליטיים הרבים ותפקידיו המשמעותיים: הקמתה וניהולה של הרכבת הצפון-מזרחית השווייצרית, המכון הפדרלי לטכנולוגיה של שווייץ, בנק קרדיט סוויס, ומנהרת גוטהארד. הייתה לאשר השפעה שאין כמותה על ההתפתחות הפוליטית והכלכלית של שווייץ במאה ה -19.[1]
משפחה
אלפרד אשר נולד בציריך, לשושלת עתיקה ומשפיעה שהולידה פוליטיקאים בולטים רבים. מספר שערוריות היו סביב אבותיו של אלפרד אשר פגעו במוניטין המשפחתי שלו. סבו הנס קספר אשלר קלר (1755–1831) כמעט הביא לחורבן כלכלי את כל ציריך כאשר פשט את הרגל. אבל אביו היינריך אשר (1776–1853) עשה הון רב חדש באמצעות עסקאות קרקעות ספקולטיביות וסחר בשותפות עם הברון ז'אן קונרד הוטינגר ממשרדיהם בצפון אמריקה. בשנת 1814 חזר היינריך לציריך והתחתן עם לידיה זוליקופר (1797–1868) במאי 1815. בנישואין נולדו שני ילדים, קלמנטין (1816–1886) ואלפרד. בשנת 1857 נישא אלפרד אשר לאוגוסטה אובל (1838–1864). בתם לידיה נולדה בשנת 1858, אך בת נוספת הדוויג (1861–1862) נפטרה עוד כשהייתה תינוקת. בשנת 1883 נישאה לידיה אשר לפרידריך אמיל ולטי, בנו של חבר המועצה הפדרלי אמיל ולטי. בשנת 1890, זמן קצר לפני סיום חייה בצורה טרגית, היא השקיעה את ההון של משפחתה בקרן שכינתה אותה קרן גוטפריד קלר על שם הסופר והמשורר מציריך שאביה העריץ והעניק לו תמיכה עקבית. התאבדותה של לידיה בשנת 1891 הביאה לסיום השושלת המשפחתית של אלפרד אשר. [2]
שנים ראשונות
אלפרד אשר העביר את שנות ילדותו הראשונות בבית בו נולד, "נויברג" בציריך. להיינריך אשר היה גם בית כפרי שנבנה על החוף של אגם ציריך. הוא קרא לבית הזה בלבואר. כאשר עברה המשפחה לבית בשנת 1831, הצליח היינריך אשר להתמסר באופן מלא לתשוקתו לבוטניקה ולאוסף האנטומולוגי שלו. במהלך תקופה זו לימדו את אלפרד אשר בבית על ידי מורים שונים, ביניהם התאולוג אלכסנדר שוויצר, ואוסוולד היר, שהיה אמור להפוך אותו לפליאו-בוטנאי ואנטומולוג. אלפרד אשר למד בבית הספר התיכון בציריך בין השנים 1835 עד 1837. לאחר שסיים את לימודיו בתיכון, החליט ללמוד משפטים באוניברסיטת ציריך. ב־1838/39 בילה שני סמסטרים באוניברסיטאות בון וברלין, אם כי שהות זו קוצרה עקב מחלה קשה. במהלך לימודיו התערב אשר בחברת הסטודנטים "זופינגיה" אליה הצטרף בשנת 1837. הוא כיהן כנשיא מדור ציריך של החברה בשנת 1839/40 ובספטמבר 1840 הפך לנשיא הכללי של החברה כולה. אשר עצמו ציטט שוב ושוב את הזופינגיה כבעלת השפעה מרכזית על התפתחות אישיותו. עם עבודת גמר אודות המשפט הרומי, קיבל אשר את הדוקטורט שלו בהצטיינות יתרה מאוניברסיטת ציריך. לאחר שסיים את לימודיו, נדרש אשר לחשוב היטב על הקריירה העתידית שלו, ולכן נסע לפריז למספר חודשים כדי לשקול את העניין. [3]
עלייה פוליטית
לאחר שובו לציריך בקיץ 1843 התמסר אשר למספר פרויקטים אקדמיים. הוא ביצע עבודות הכנה על ההיסטוריה של המשפט השווייצרי, שמעולם לא יצאה לפועל. אשר תכנן גם להרצות באוניברסיטת ציריך. בפברואר 1844 נשא הרצאת ניסיון, ואז המועצה הממשלתית של האוניברסיטה מינתה אותו כמרצה בפקולטה למדעי המדינה. בנוסף לעיסוקיו האקדמיים, אשר הקיצוני-ליברלי היה פעיל מבחינה פוליטית: הוא נפגש בקביעות עם חבריו הסטודנטים לשעבר, כל יום רביעי כדי לדון בסוגיות פוליטיות אקטואליות וכתב מספר מאמרים ל"ניאו זירשר צייטונג". באוגוסט 1844 נבחר אשר, בן 25, לפרלמנט הקנטונלי של ציריך. על ידי מינוי זה הוא היה מסוגל לקחת חלק פעיל בוויכוחים הפוליטיים של אותם ימים ובמיוחד בגירוש הישועים מהקונפדרציה השווייצרית, עמדה בה מילא אשר תפקיד בולט במחנה האנטי-ישועי.
ב־1845 וב־1846 השתתף אשר במועצה הפדרלית של נציגי קנטון (טאגצונג) בציריך כנציג השלישי, שהביא אותו למגע עם הפוליטיקאים המובילים בשווייץ. בשנת 1847 מונה אשר כמנהל הראשי של אזור ציריך, ובקיץ 1848 הוא נבחר לממשלה הקנטונית. עם כניסתה של החוקה הפדרלית השווייצרית החדשה, היה צורך להקים את הפרלמנט הלאומי הראשון. ב־15 באוקטובר 1848 נבחר אשר למועצה הלאומית ומונה לסגן נשיא שלה ב־7 בנובמבר 1848. אשר היה אמור לשבת במועצה הלאומית ללא הפרעה עד מותו 34 שנים לאחר מכן. הוא נבחר לכהן כנשיא המועצה הלאומית (המשרה הציבורית הגבוהה ביותר בשווייץ) ארבע פעמים (ב־1849, 1856 וב־1862: ב־1855 דחה אשר את התפקיד מטעמי בריאות) [4]
התנגדות וביקורת
הודות לתפקידיו הפוליטיים הרבים ותפקידו כאחד ממייסדי הרכבת הצפון-מזרחית השווייצרית (1852/53) והבנק קרדיט סוויס (1856), אלפרד החזיק וריכז בידיו כוח יוצא דופן. לכן הוא זכה למספר כינויים כולל "המלך אלפרד הראשון" או "פרינספס".
מרכזיותו ותפקידיו הפוליטיים משכו עליו ביקורת. התנועה הדמוקרטית קראה לתת לעם יותר דעה בנושאים פוליטיים. החסידים שהקיפו את אלפרד אשר - היו האויבים המושבעים של הדמוקרטים. המאבק הפך למערכה נגד אשר באמצעות חוברות וכינוסים ציבוריים, ובסופו של דבר הביאו להחלשת השפעתו של אשר. [8] בעיה רצינית נוספת שעמדה בפניו הייתה העובדה שהרכבת הצפון-מזרחית שלו נכנסה למשבר פיננסי בשנות ה -70 של המאה ה-19. מחיר המניה של החברה צנח מ־658 פרנק שווייצרי בשנת 1868 ל־70 פרנק בשנת 1877. תהליך זה הביא את המשקיעים לבקר את אלפרד אשר, אף שכבר התפטר מתפקידו כיו"ר מועצת הרכבת הצפון-מזרחית בשנת 1871. אפילו הקשיים הכספיים הכרוכים בפרויקט מנהרת גוטהארד הוטלו עליו על ידי גורמים שונים. [5]
מחלה, מוות
בנוסף להתקפות אישיות מצד מתנגדים פוליטיים, אשר התמודד עם בעיות בריאותיות קשות. הוא סבל מהתקפות חוזרות ונשנות של בריאות לקויה במהלך חייו ובהזדמנויות רבות היה חייב לבלות תקופות ארוכות בהבראה. רגישותו למחלות לא הייתה תואמת את השאיפות הפנומנליות שלו לעבודה. בשלב הקריטי של בניית מנהרת גוטהרד באמצע שנות ה -70 של המאה ה-19, אשר כמעט עבד את עצמו למוות.
בשנת 1878 הוא חלה מאוד, עד שהוא לא הצליח לעזוב את "בלבואר" במשך מספר שבועות. חייו הפכו לפרקי זמן בין מחלה להחלמה: אסתמה, חום, מחלות עיניים, שחין. עם זאת, מחלותיו לא מנעו מאשר למלא את חובותיו הפוליטיות והעסקיות בכל עת שיכול.
בסוף נובמבר 1882 הוא חלה שוב קשה. בבוקר ה-6 בדצמבר 1882 נפטר אלפרד אשר באחוזתו "בלבואר" בציריך.
בטקס ההלוויה שלו ב־9 בדצמבר 1882, שהתקיים בכנסיית פראומונסטר של ציריך, העניקה לו האליטה הפוליטית השווייצרית את הכבוד האחרון: חברי המועצה הפדרלית, חברי המועצה הלאומית ומדינות וכן אינספור נציגי הקנטונים נכחו בטקס.
בפברואר 1883 הוקמה ועדה לצורך הקמת פסל זיכרון לאשר. הוועדה פנתה לפסל ריצ'רד קיסלינג. אנדרטת אלפרד אשר שתוכננה על ידי קיסלינג והוקמה מחוץ לתחנת הרכבת המרכזית בציריך נחנכה ב־22 ביוני 1889.
קישורים חיצוניים
- אלפרד אשר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אלפרד אשר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Gordon Alexander Craig, The triumph of liberalism : Zürich in the golden age, 1830-1869, New York : Scribner, 1988, מסת"ב 978-0-684-19062-4
- ^ Jung, Joseph (2009). Alfred Escher 1819–1882. Aufstieg, Macht, Tragik (in German) (expanded 4th ed.). Zurich: NZZ Libr
- ^ Katalog der Deutschen Nationalbibliothek, portal.dnb.de
- ^ Archives fédérales suisses - Publications officielles numérisées, www.amtsdruckschriften.bar.admin.ch
- ^ Alfred Escher Superman - DOK - TV - SRF Player - Schweizer Radio und Fernsehen, web.archive.org, 2014-07-25
אלפרד אשר32534653Q115569