אלפס
אלפס הוא כלי אידוי, קלחת קטנה, כמו מרחשת עמוקה בעלת מכסה. זהו כלי רחב ונמוך, להכנת תבשילים מאודים, להרתחה ולבישול ירקות, בשר ודגים.
בימי קדם יוצר האלפס מחרס, ולו מכסה תואם ומהודק. בארץ ישראל נודעו כפר שיחין וכפר חנניה הקדום כמקומות ייצורם של כלי חרס, בהם אלפסים, באיכות גבוהה. האלפסים היו מעוצבים כך שניתן היה להשתמש בהם גם כשהיו האחד מעל השני. את מכסה האלפס, שיש לו ידית ונקב, ניצלו גם לסינון ירקות בתוך אידויים.
רבי שמעון בר יוחאי ממשיל את יצירת האלפס לבריאת העולם: ”תמיה אני כיצד נחלקו אבות העולם על בריאת העולם, שאני אומר: שמיים וארץ לא נבראו אלא כאלפס הזה וככיסוי” (כלומר שהשמיים הם ככיסוי לארץ, ולכן ברור שנבראו יחד כמו שדרך בני אדם לעשות את הכלי וכיסויו ביחד).
כיום השם "אלפס" מצוי בשימוש נדיר בלבד, ובדרך כלל אין מבחינים בינו לבין שאר סירים.
