אלפא בנחש מים קטן
 | |
| מיקומו של α בנחש מים קטן בקבוצת נחש מים קטן | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | נחש מים קטן |
| שמות נוספים | גליזה 83, HD 12311 |
| סוג | תת-ענק לבן-צהבהב |
| בהירות נראית | 2.84[1] |
| סיווג ספקטרלי | F0 IV[1] |
| עלייה ישרה | 01ʰ 58ᵐ 46.19ˢ מילי-שניות קשת בשנה |
| נטייה | 11.49″ 34′ 61°- מילי-שניות קשת בשנה |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 1.13 |
| מרחק |
72 שנות אור 22.08 פארסק[1] |
| רדיוס | 3[2] רדיוסי שמש |
| מסה | 2[2] מסות שמש |
| עוצמת הארה | פי 30 מהשמש |
| טמפרטורה | 7,690[2] K |
| מהירות סיבוב | 118[3] ק"מ/שנייה |
| גיל | 810[4] מיליון שנים |
| מהירות רדיאלית | 8.7[1] קילומטר בשנייה |
| תנועה עצמית | 265[1] מילי-שניות קשת בשנה |
α בנחש מים קטן, נקרא גם גליזה 83, הוא הכוכב השני בבהירותו בקבוצת הכוכבים נחש מים קטן עם בהירות מדרגה 2.84. בשל מיקומו הדרומי הכוכב (כמו גם הקבוצה) לא היו ידועים לתרבויות המערביות ולכן לא קיבל הכוכב שם משלו. סביב שנת 3000 לפנה"ס היה הכוכב במרחק זוויתי של כשתי מעלות מהקוטב השמיימי הדרומי כך שניתן היה לראותו בכל שעות הלילה לאורך כל השנה בחצי הכדור הדרומי, ולהיעזר בו למציאת הקוטב השמיימי הדרומי.
מאפיינים
α בנחש מים קטן הוא תת-ענק לבן-צהבהב עם סיווג ספקטרלי F0 IV, שנמצא במרחק של כ-72 שנות אור ממערכת השמש. מסתו כפולה ממסת השמש, רדיוסו גדול פי 3 מרדיוס השמש, טמפרטורת פניו כ-7,700 קלווין והוא מאיר בעוצמה של פי 30 מעוצמת ההארה של השמש באור נראה ומעט יותר מכך בצרוף הקרינה בתחום העל-סגול.[2] הכוכב כבר נמצא בשלבי סיום של היתוך המימן להליום בליבתו, תוך כדי תהליך של התקררות והתנפחות בדרך להפוך לענק אדום. בשל קרבתו למערכת השמש הוא נכלל בקטלוג גליזה לכוכבים קרובים.[5]
קישורים חיצוניים
- α בנחש מים קטן באתר של ג'ים קלר
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 SIMBAD: α Hydri
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 M. L. Malagnini & C. Morossi: Accurate absolute luminosities, effective temperatures, radii, masses and surface gravities for a selected sample of field stars, Astronomy & Astrophysics Supplement Series, vol. 85, no. 3, p. 1018-9 (1990)
- ^ D. V. Cotton, J. Bailey, L. Kedziora-Chudczer, K. Bott, P. W. Lucas, J. H. Hough & J. P. Marshall: The linear polarisation of southern bright stars measured at the parts-per-million level, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 455, Iss. 2, p. 3 (2016)
- ^ R. Lachaume, C. Dominik, T. Lanz & H. J. Habing: Age determinations of main–sequence stars, Astronomy & Astrophysics, vol. 348, p. 905 (1999)
- ^ W. Gliese: Catalogue of Nearby Stars, Veröffentlichungen des Astronomischen Rechen-Instituts Heidelberg, Nr. 22, p. 24 (1969)