אלכסנדר מליקופוליס
אלכסנדר מליקופוליס (ביוונית: Ἀλέξανδρος Λυκοπολίτης; סביב 300 לספירה) היה הוגה נאופלאטוני.[1]
הוא חיבר חיבור קצר, בן 26 פרקים, נגד המניכאיזם. בפרק השני הוא אומר שהוא שאב את הידע שלו על תורת המאנס (אנ') "מחברו של האיש" (הנביא מאני (אנ') עצמו). החיבור הוא דוגמה לתהליך אנליטי יווני בשירותה של תאולוגיה נוצרית, "מחאה שקטה אך נמרצת של האינטלקט המדעי המאומן נגד הדוגמטיזם המעורפל של התאוסופיות המזרחיות". החיבור מעיד על התפשטות הדת המניכאית במצרים במחצית השנייה של המאה השלישית לספירה.[1]
פוטיוס אומר שאלכסנדר היה בישוף של ליקופוליס[2] (באזור התבאיס (אנ') במצרים), אולם אוטו בארדנהוור (Otto Bardenhewer) סבור שהוא היה פגני ופלאטוניסט.
אלכסנדר מתייחס בחיבורו פעמיים ל"היסטוריה יהודית" (Contra Manichaei Opiniones Disputatio, 24-25), כאשר הוא מביא דוגמאות מתוך שני פרקים בספר בראשית, על הכנת בנו של אברהם לקורבן לאלוקים, ועל מעשה בני האלוקים.[1]
הערות שוליים
36006780אלכסנדר מליקופוליס