אלכסנדר מליקופוליס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אלכסנדר מליקופוליסיוונית: Ἀλέξανδρος Λυκοπολίτης; סביב 300 לספירה) היה הוגה נאופלאטוני.[1]

הוא חיבר חיבור קצר, בן 26 פרקים, נגד המניכאיזם. בפרק השני הוא אומר שהוא שאב את הידע שלו על תורת המאנס (אנ') "מחברו של האיש" (הנביא מאני (אנ') עצמו). החיבור הוא דוגמה לתהליך אנליטי יווני בשירותה של תאולוגיה נוצרית, "מחאה שקטה אך נמרצת של האינטלקט המדעי המאומן נגד הדוגמטיזם המעורפל של התאוסופיות המזרחיות". החיבור מעיד על התפשטות הדת המניכאית במצרים במחצית השנייה של המאה השלישית לספירה.[1]

פוטיוס אומר שאלכסנדר היה בישוף של ליקופוליס[2] (באזור התבאיס (אנ') במצרים), אולם אוטו בארדנהוור (Otto Bardenhewer) סבור שהוא היה פגני ופלאטוניסט.

אלכסנדר מתייחס בחיבורו פעמיים ל"היסטוריה יהודית" (Contra Manichaei Opiniones Disputatio, 24-25), כאשר הוא מביא דוגמאות מתוך שני פרקים בספר בראשית, על הכנת בנו של אברהם לקורבן לאלוקים, ועל מעשה בני האלוקים.[1]

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem 1980, Vol.2, CXXX. Alexander of Lycopolis, p. 486
  2. ^ A Dictionary of Greek and Roman biography and mythology. by William Smith, p.118


ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36006780אלכסנדר מליקופוליס